פסיכולוגיה חברתית – סיכומים: גישות אבולוציוניות לאלטרואיזם
הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה…
גישות אבולוציוניות לאלטרואיזם
אין התנהגות יותר בעייתית מבחינה אבולוציונית מאשר אלטרואיזם, שכן היא מקדישה משאבים יקרים, אשר ניתן היה להשתמש בהם לעצמך או לצאצאיך, עבור אחרים.
הוצעו 3 הסברים אבולוציוניים להתנהגות האלטרואיזם:
ברירת קרובי משפחה (Kin Selection)
ברירת קרובי משפחה (Kin Selection) הנה הנטיה של הברירה הטבעית להעדיף התנהגויות שמעלות את סיכויי ההישרדות של קרובי משפחה גנטיים. עקרון זה נובע מעקרון יכולת ההיכללות ועל פיו, יותר סביר שאדם יעזור קודם כל לאחיו, אח"כ לבני-דודים ראשונים, לאחר מכן לבני-דודים שניים וכו'. לפיכך, חלק גדול מהאלטרואיזם אינו נטול אנוכיות שכן הוא מסייע לאנשים שחולקים עמנו את הגנים שלהם, ובכך מסייע להעברת הגנים שלנו לדורות הבאים.
הניבוי הראשון הנובע מברירת קרובי המשפחה הנו שאמורה להיות לנו יכולת מפותחת לזהות קרובי משפחה, על מנת שנדע האם לעזור להם או לא, ואכן נמצא שחלק מזני החיות יכולים לזהות קרובי משפחה שגודלו בנפרד בהסתמך על רמזים ויזואליים וריחות. בנוסף, נמצא שאמהות יכולות לזהות תינוקות צעירים על סמך תמונות, גם אם היה להן מגע מועט עמם, וכן על סמך ריחות שהתינוקות הותירו על חולצות (אם כי אין עדויות לכך שגברים מסוגלים לעשות זאת, שכן אחרת נושא אי-נאמנות האישה לא היה דאגה גדולה כפי שהוא כיום).
ניבוי ברור יותר של הסבר זה הנו שאנו צפויים להפנות יותר עזרה כלפי קרובי משפחה מאשר כלפי אנשים אחרים, ואכן יש לכך תימוכין: ציפורים נוטות יותר להאכיל גוזלים רעבים אם הם קרובי משפחה שלהן וסנאים נוטים יותר להתריע על קיומו של טורף בסביבה באמצעות צעקה (אשר למעשה מסכנת אותם בשל חשיפת מיקומם) עבור קרובים גנטיים עמם הם חיו מאשר עבור סנאים בלתי קשורים.
גם בבני אדם קרבה גנטית משפיעה על הסיוע: בתרבויות רבות מדווח על קבלת סיוע תכופה יותר מקרובים גנטיים מאשר מזרים או אנשים מקרבה גנטית רחוקה. בנוסף, בתיאורי מקרה היפותטיים, אנשים מדווחים על נכונות גדולה יותר לעזור לקרובי משפחה, בייחוד לאלו שהינם צעירים מספיק על מנת להוליד ילדים. יתרה מזאת, במחקר של תרומת כליות, נמצא כי אנשים נוטים יותר לתרום כליה לקרובי משפחה מאשר לזרים. לבסוף, במטלות של חידה, נמצא כי תאומים זהים (החולקים מטען גנטי זהה) נוטים יותר לשתף פעולה מאשר תאומי אחווה (אשר חולקים רק מחצית מן המטען הגנטי).
הדדיות (Reciprocity)
מה בנוגע לחברים שאינם קרובים גנטיים או זרים מוחלטים? פעמים רבות אנו מקריבים רבות עבורם. ניתן להסביר חלק מכך באמצעות הדדיות ושיתוף פעולה. בתרבויות המסורתיות שהתקיימו לפני המצאת הכתב, בני האדם יכלו לשרוד בקלות יותר אם הם חיו בקבוצה ושיתפו פעולה זה עם זה. על מנת להסביר זאת, פותח מושג האלטרואיזם ההדדי (Reciprocal Altruism) – הנטיה לעזור לאחרים מתוך ציפיה שהם יעזרו לנו בחזרה בזמן אחר. עקרון זה מפחית את הסיכוי לקונפליקטים מסוכנים, מסייע להתגברות על בעיות הנובעות ממשאבים מוגבלים ומסייע ליצירת בריתות והגבלת אנשים דומיננטיים יותר.
עדויות התומכות בכך: עטלפים ערפדים עשויים למות אם הם לא מקבלים מנת דם אחת ל-60 שעות, ונמצא כי עטלפים שבעים עשויים לתרום דם לעטלפים אשר תרמו להם דם בעבר, אך לא יתרמו דם לעטלפים שלא תרמו להם דם בעבר. צורות נוספות של הדדיות נמצאו בקרב קופים: הם נוטים לחלוק מזון עם אלו שחלקו עמם בעבר, מסייעים בשמירה על הצאצאים של אלו שסייעו להם בעבר ובנוסף, נמצא כי גם Social Grooming (הסרת חרקים וטפילים) הנו הדדי ומסייע להפחתת אלימות וליצירת בריתות.
בבני אדם, עיקרון ההדדיות הנו משפיע מאד באינטראקציות חברתיות ונראה כי הוא אוניברסלי. מחקר המדגים זאת: נבדקים שלחו ברכות חג המולד לזרים מוחלטים, ו-20% שלחו להם ברכות בחזרה, למרות שהם מעולם לא ראו אותם. בנוסף, לאחר הטרמה של הדדיות, היא מוכללת גם לאנשים אחרים: נבדקים שקיבלו טובה ממשתף פעולה נוטים יותר לעזור לאחרים באינטראקציה מאוחרת יותר.
לפיכך, נראה כי התנהגות אלטרואיסטית המכוונת כלפי אנשים זרים הנה קשורה להדדיות וכי היא חלק חשוב מהמגע החברתי.
