גישות בפסיכולוגיה חברתית לאלטרואיזם

אלטרואיזם, הנטייה לעזור לזולת ללא ציפייה לרווח אישי, הוא תופעה מורכבת שמעוררת שאלות רבות: האם הוא נובע ממניעים טהורים או שמא יש לו תמיד אינטרס סמוי? האם הוא מולד או נרכש? והאם ניתן להסבירו מבחינה אבולוציונית, פסיכולוגית או חברתית?

בפסיכולוגיה חברתית קיימות גישות שונות שמנסות להבין את מקורות האלטרואיזם: חלקן מתמקדות בתהליכים ביולוגיים ואבולוציוניים, אחרות מדגישות גורמים רגשיים כמו אמפתיה, וחלקן טוענות שהאלטרואיזם הוא למעשה חישוב רציונלי של עלות מול תועלת.

1. תיאוריית האלטרואיזם האבולוציוני – צ'ארלס דרווין, ויליאם המילטון, רוברט טריברס

אלטרואיזם מהווה לכאורה חידה אבולוציונית: מדוע פרטים מקריבים עצמם למען אחרים אם הישרדות הפרט היא עיקרון מרכזי של הברירה הטבעית? דרווין הציע שאלטרואיזם עשוי להתפתח אם הוא מגדיל את הסיכוי להישרדות המין כולו. המילטון פיתח את רעיון "ברירה שאריתית", שלפיו פרטים מסייעים לקרובי משפחתם כי הם חולקים עמם גנים משותפים. טריברס הציע את תיאוריית "התחייבות הדדית" (Reciprocal Altruism), לפיה אלטרואיזם התפתח כתופעה שבה פרט עוזר לאחר מתוך ציפייה שבעתיד יקבל עזרה בחזרה. התנהגות זו נראית גם בטבע, למשל אצל עטלפי ערפד החולקים מזון עם פרטים שאינם קרוביהם, מתוך אמונה שבפעם הבאה הם עצמם יזדקקו לעזרה.

2. תיאוריית ההתחייבות ההדדית (Reciprocal Altruism) – רוברט טריברס

טריברס פיתח את רעיון האלטרואיזם ההדדי, שבו פרט מסייע לאחר מתוך ציפייה שבעתיד יקבל עזרה בתמורה. אם שתי הדמויות חוזרות ונפגשות, נוצרת מערכת של אמון ושיתוף פעולה שמועילה לשני הצדדים בטווח הארוך. תיאוריה זו מסבירה את קיומו של אלטרואיזם גם בין אנשים שאינם קרובי משפחה. ניסויים בפסיכולוגיה וכלכלה התנהגותית, כמו משחק הדילמה של האסיר, מראים שפרטים נוטים לשתף פעולה כאשר יש אופק לתגמול עתידי. עם זאת, קיימים גם מנגנונים המענישים "רמאים" – אלו שנהנים מהעזרה אך אינם מחזירים, דבר שמוביל להדרה שלהם מהקהילה.

3. תיאוריית הערכת העלות-תועלת (Cost-Reward Model) – ג'ון דארלי וביב לאטנה

גישה זו טוענת כי התנהגות אלטרואיסטית אינה בהכרח נטולת אינטרס, אלא נובעת מחישוב רציונלי של עלות מול תועלת. בני אדם נוטים לעזור לזולת כאשר התועלת הפוטנציאלית (למשל, סיפוק רגשי, שיפור דימוי עצמי, הימנעות מאשמה) עולה על העלות (כגון זמן, כסף או מאמץ). דארלי ולאטנה הדגימו זאת בניסוייהם על "אפקט הצופה מן הצד", שבו אנשים היו פחות נוטים לעזור כאשר היו נוכחים אנשים נוספים, מתוך תפיסה ש"האחרים בטח יעזרו", או מחשש להתבלט.

4. תיאוריית האמפתיה-אלטרואיזם (Empathy-Altruism Hypothesis) – דניאל בטסון

בטסון טען כי אלטרואיזם יכול לנבוע ממניעים טהורים כאשר אדם חווה אמפתיה כלפי אחר. בניסוייו נמצא כי כאשר אנשים הזדהו עם כאבו של אדם אחר, הם היו מוכנים לעזור גם אם לא היה בכך רווח אישי. גישה זו מערערת על הרעיון כי כל אלטרואיזם הוא אגואיסטי במסווה. בטסון נבדל מהתיאוריות שמדברות על "רווח אישי" בכך שהדגיש כי האמפתיה עצמה היא המניע, ולא רק הרצון להימנע מאי-נוחות אישית.

5. תיאוריית הנורמות החברתיות (Social Norms Theory) – ריצ'רד טיטוס, אליוט ארונסון

גישה זו מתמקדת בכוחם של נורמות חברתיות בהכוונת התנהגות אלטרואיסטית. שתי נורמות מרכזיות רלוונטיות:

1. נורמת ההדדיות – אנשים חשים מחויבות להחזיר טובה למי שעזר להם.
2. נורמת האחריות החברתית – ציפייה לעזור לחלשים ולנזקקים מתוך תחושת מחויבות מוסרית.
   מחקרים מראים שחברות שונות מחזיקות בנורמות עזרה שונות, מה שמוביל להבדלים תרבותיים בנכונות לסייע.

6. מודל הפחתת המצוקה האישית (Negative State Relief Model) – רוברט קיאלדיני

קיאלדיני הציע כי אנשים עוזרים לאחרים כדי להקל על תחושות מצוקה וחרדה אישית. כלומר, האלטרואיזם אינו בהכרח נובע מדאגה כנה לאחר, אלא מתוך רצון להפחית רגשות שליליים כמו רגשות אשם או חוסר נוחות. ניסויים הראו כי אנשים שהרגישו מצוקה לאחר שצפו בסבלם של אחרים נטו יותר לעזור אם לא הייתה להם דרך אחרת להקל על תחושת המצוקה שלהם.

7. תיאוריית העוררות והערכת העלות-תועלת (Arousal: Cost-Reward Model) – פיליפ זימברדו, ארון פילי

לפי מודל זה, כאשר אדם נחשף למצוקה של אחר, נוצרת עוררות רגשית וגופנית שמניעה אותו לפעול. לאחר מכן, הפרט שוקל את העלות והתועלת של ההתערבות. אם העלות נמוכה והתועלת גבוהה (למשל, עזרה מהירה שאינה מצריכה השקעה משמעותית), הסיכוי לעזור גדל. אם העלות גבוהה מדי, האדם יטה להימנע ממתן עזרה או יחפש דרכים להפחית את המצוקה מבלי להתערב ישירות.

8. תיאוריית הלמידה החברתית (Social Learning Theory) – אלברט בנדורה

בנדורה טען כי אלטרואיזם נלמד דרך חיקוי של מודלים לחיקוי. ילדים ומבוגרים כאחד מפנימים התנהגות אלטרואיסטית כאשר הם רואים דמויות משמעותיות מתנהגות כך – בין אם זה הורים, מורים או דמויות ציבוריות. ניסוי ה"בו-בו דול" המפורסם של בנדורה הראה כיצד ילדים מחקים התנהגויות אלימות, אך באותה מידה הם מחקים גם התנהגויות חיוביות.

9. תיאוריית הזהות החברתית (Social Identity Theory) – הנרי טאפל

טאפל טען כי אנשים נוטים לעזור יותר לחברי קבוצת ההשתייכות שלהם מאשר לזרים. אלטרואיזם כזה נובע מהצורך להגן על הזהות הקבוצתית ולחזק את הקשרים החברתיים בתוך הקבוצה. למשל, בני אדם יפגינו אלטרואיזם רב יותר כלפי בני עמם, בני דתם או קבוצות חברתיות שהן חלק מהזהות שלהם.

10. תיאוריית הבחירה הרציונלית (Rational Choice Theory) – ג'יימס קולמן, ג'ורג' הומנס

לפי גישה זו, אלטרואיזם הוא תוצאה של שיקול דעת מחושב, שבו אנשים פועלים כדי למקסם את התועלת שלהם בטווח הארוך. למשל, יזם שתורם לקהילה עשוי לעשות זאת כדי לבנות תדמית חיובית שתסייע לו בהמשך. גם במערכות יחסים, אנשים נוטים לעזור מתוך הבנה שזה יחזור אליהם בעתיד.