תולדות האמנות – סיכום: הרנסנס המוקדם – ציור בפירנצה במאה ה-15
ברבע הראשון של המאה ה-15חלו שינויים בתיאור החלל בציור, המגמה אשר החלה עם ג'וטו משתכללת ומתממשת באופן מדעי ע"י חישוב מדויק של הפרס' הגיאומטרית, השימוש בפרספ' הגיאומטרית הופך את הארכיטקטורה לאמצעי עזר ביצירת חלל התמונה. הפרספקטיבה המדעית יצרה יצירה המתארת במדויק את המראה מנקודת מבט אחת, כשנקודת המגוז ממוקמת בדמות מרכזית או בנקודות בעלות משמעות בקומפוזיציה, כך שהחלק החשוב ביצירה לא נמדד ע"פ גודלו כבימי הביניים אלא ע"פ מיקום נקודת המגוז.
העיקרון המנחה באמנות בתקופה זו הוא יצירת יצירה הנאמנה לטבע ולמציאות בתיאור החלל, הבעות הפנים, האור וצל וכו'.
מזאצ'ו (מסו די סר ג'ובאני סימונה) 1401-1428:
האמן הראשון אשר השתמש בחוקי הפרספקטיבה המדעית בציור. דמויותיו אנושיות, בעלות הבעות ותנועות מודגשות, הוא התרכז ביצירתו בתיאור העיקר, תוך ויתור על הפרטים המשנים.
* השילוש הקדוש, פרסקו, 670X320 ס"מ, סנטה מריה נובלה, פירנצה.
הציור מחולק לארבעה מישורים, במישור הראשון, בחלק התחתון של הציור, מתואר שלד המונח על קבר ומעליו הכתובת "אני הייתי פעם מה שאתם כיום, ומה שאני כיום תהיו אף אתם".
במישור השני נראות שתי דמויות הכורעות ברך – התורמים. במישור השלישי, המתואר בתוך הקפלה המצוירת, נראים במרכז ישו הצלוב ומשני צדדיו יוחנן ומריה. במישור הרביעי העמוק ביותר נראית דמות האל-אב.
הדמויות מסודרות ע"פ סדר היררכי. מהשלד המסמל את היות האדם בן חלוף, לאחר מכן לתורמים, אשר בעצם תרומתם יש להם חלק בחיי הנצח, מכאן אל המישור הפנימי האלוהי המתחיל במריה ויוחנן הקדושים, לאחר מכן ישו ולבסוף האל. דמותו של ישו מהווה את החיבור בין האלוהות אל הארציות. נקודת המבט של הצופה היא נמוכה מהציור. האל תומך בישו, מבטו חזיתי, מריה מזמינה את הצופה פנימה אל התמונה.
הדמויות מוצבות בארכיטקטורה מצוירת, הכוללת שער ניצחון המקורה בקמרון חבית.
הקומפוזיציה משולשת סימטרית, ישו במרכז הצלב, מאחוריו האל, ומעל היונה. משני צידי הצלב יוחנן ומריה.
האמן משתמש בפרספקטיבה מדעית, המחלקת את הציור למישורים.
ישנו איזון צבעוני ושימוש נכון באור וצל.
היצירה נראית בחלל ממשי.
ישנו שימוש באלמנטים אדריכליים קלאסיים. הדמויות ריאליסטיות ואנושיות.
* גירוש אדם וחווה, 1425-8, פרסקו, 200X90 ס"מ, קפלת ברנקצ'י,
כנסיית סנטה מריה דל קרמינה, פירנצה.
מזאצ'ו מתאר את אדם וחוה כשהם מגורשים מגן העדן, אין תיאור של נוף אלא רק של השער שממנו יצאו הדמויות והחרב מעליהן.
האמן מדגיש את פני הדמויות המביעים כאב וחרטה ומודגשות ע"י תנוחות הגוף, התנועה של הדמויות קדימה לכיוון שמכתיב המלאך.
* תשלום המס, 1425-8, פרסקו, 250X600 ס"מ, קפלת ברנקצי,
כנסיית סנטה מריה דל קרמינה, פירנצה.
הציור מתאר סיפור מהברית החדשה, ישו ותלמידיו הגיעו לכפר נחום והחליטו ללון במקום, הפונדקאי פונה לפטרוס ומבקש ממנו לתרום לבית המקדש, פטרוס נותן לפונדקאי כסף, ישו פונה לפטרוס ושואל אותו מי לדעתו צריך לתרום לבית המקדש, בן האל או האנשים הפשוטים ושולח את פטרוס להביא דג מהכינרת. וכשפתחו את בטן הדג מצאו בתוכה כסף.
התמונה בנויה כסיפור בהמשכים בשלושה חלקים, מימין נראים פטרוס והפונדקאי, במרכז ישו ותלמידיו ומשמאל פטרוס המוציא את הדג מהכינרת.
ישו נראה במרכז עמידתו חזיתית, הדמויות מתוארות כאנושיות וכבני תקופת הרנסנס, לכל דמות הבעה שונה. מזאצ'ו מנסה לתאר נוף מקומי עם הרים ועצים כדי ליצור תחושת עומק. האור ביצירה מאחד, הדמויות מתוארות מבלי להיכנס לפרטים.
הדיוקן ברנסנס: השאיפה לתהילה ולפרסום, הייתה אחד הגומרים המשמעותיים בהתפתחות ציור הדיוקן ברנסנס. הפטרון הנציח את דיוקנו לעיתים כאחת הדמויות בסצנה, וכיצירה בפני עצמה. כדי לתאר את האדם בדרך שתראה אותו טוב ביותר מפתחים אמני הרנסנס את ציור הדיוקן במבט של שלושה רבעים – הדמות נראית כפונה אלינו. מה שמעניק לדמות חיות.
פיירו דה-לה-פרנצ'סקה 1416-1492:
התמודד עם שאלת הפרספקטיבה בגישה מתמטית רציונאלית, יצר על לוחות עץ בטמפרה ופרסקאות. ניצל את נקודת המגוז כדי להבליט את ההתרחשות המרכזית. הציורים מדוקדקים ומחושבים, הקומפוזיציות מאוזנת.
* דיוקן הנסיך מאורבינו, 1472-3, דיפטיכון, טמפרה על לוח, 135X79 ס"מ
*דיוקן הנסיכה מאורבינו, 1472-3, דיפטיכון, טמפרה על לוח, 135X79 ס"מ
הדיוקנאות מוצגים בפרופיל ע"פ התפיסה באותה תקופה, בהשפעתם של המדליונים והמטבעות העתיקים, בנוסף ההצגה בפרופיל מאפשרת להסתיר את הפגם בעינו הימנית של הדוכס. הדמויות מביטות אחת על השנייה.
האמן יוצר דמויות המקרינות סמכותיות, ומעמד גבוה.
הדוכסית לבושה בהידור לעומת הדוכס הלבוש בצניעות, הדמויות בעלות מבט רציני וקפוא. הדיוקנאות מוצבים בנוף פנוראמי המחבר בין הדמויות המשמש כרקע לציור ואינו משתלב בתמונה מבחינה סגנונית, האמן הציב את קו האופק מעט מתחת לרקע, בכך יצר נוף פנוראמי נרחב בתוך יצירה קטנת ממדים.
בשל גודל הדיוקנאות נראה כאילו הדמויות חולשות על הנוף, המרמז על אזור שלטונם ואדמותיהם.
אנדריאה מנטניה 1430-1506:
צייר בעיקר פרסקאות, אשר עיטרו כנסיות וארמונות.
מנטניה העריץ את האמנות הקלאסית, אשר נחשבה בעיניו לחוויה עילאית בעלת יופי מוחלט. דרך האמנות הקלאסית למד את חשיבות התכנון המדויק של מבנה היצירה, תוך תיאום עם המרחב המתואר.
ביצירתו משתמש מנטניה בפרספקטיבה מסובכת, ויצר בעזרתה חלל בו ניצבו דמויותיו.
הדמויות ביצירתו מעוצבות ע"פ הסגנון הקלאסי, הבד נצמד לגוף, הדמויות לבושות לרב בסגנון קלאסי. דמויותיו נראות פיסוליות, ומוצבות לרב בנוף קלאסי משוחזר, הקו ביצירתו מודגש.
* הקינה על ישו המת, 1501-5 ס"מ, טמפרה על בד, 66X79 ס"מ
דמותו של ישו מתוארת בהקצרה קיצונית, שרועה על השולחן וכפות רגליה שלוחות קדימה. מצד ימין של ישו נראות דמויות אבלות, מקוטעות, מה שיוצר את הרושם שלציור ישנו המשך והציור גדול יותר.
הציור מצויר בגוון מונוכרומי, כדי להתאים לאווירה.
סנדרו בוטיצ'לי 1446-1510:
בוטיצ'לי דגל בחזרה אל התרבות הקלאסית תוך שילוב עם הדת והמסורת הנוצרית. ציוריו הם בנושאים מיתולוגיים ודתיים.
העולם המתואר בציוריו הוא עולם שופע יופי, כהוכחה לקיום האלוהי, עולם אידיאלי, מלא אור שאין בו מקום למכוער ולמעוות.
יצירותיו מושפעות מהסגנון הגותי הבינלאומי – דמויות מאורכות, העומדות בתנועת S מודגשת, עומס של פרטים קישוטיים והשטחה של החלל.
הציור קווי, הצורות ברורות, הדמויות בעלות תווי פנים מעודנים, הבעות קלאסיות והשיער מתפתל באופן לא ריאליסטי.
הוא תיאר את דמויותיו באפקטים רכים של אור וצל ובה בעת תיחם אותם בקו מיתאר ברור הנוצר מהנגדה של משטחי צבע. הדמויות נראות מצד אחד כפסלים ומצד שני כמרחפות.
* פרימוורה ( אלגוריית האביב), 1478, טמפרה על עץ, 203X314 ס"מ
הסצנה מתרחשת בפרדס, מלא פרי, בין הענפים מבחינים בקטעי שמים וברמז לנוף.
מעט הצידה ממרכז התמונה נראית ונוס, שידה מורמת במעין תנוחת ברכה. בצידה הימני הקיצוני של התמונה נראה זפירוס, אל הרוח, כשהוא רודף אחרי הנימפה כלוריס, מפיה יוצאים פרחים, אות להשתנותה לאלת האביב – פלורה. מעט שמאלה היא נראית כפלורה כשהיא מפזרת פרחים על הדשא. בצד שמאל של התמונה נראה מרקורי, שליח האלים, כשהוא מצביע על עננים, לצידו עומדות שלוש הגרציות, עלמות החן, האחת מסמלת את הפריחה, השנייה שמחה והשלישית את אור הזוהר. מעליהן נראה קופידון, כשעניו קשורות כסמל לאהבה העיוורת.
דמותה של ונוס מזכירה את דמותה של מריה, כשהאור בין העצים יוצר סביבה הילה.
ונוס מייצגת דמות נוצרית, המסמלת צניעות, אהבה, חסד ושאר תכונות אשר נחשבו לאציליות.
האמן מציג בגן כארבעים סוגי פרחים ועצים המוכרים מאזור טוסקנה.
על בגדיהם של ונוס ומרקורי נראים שלהבות קטנות שהן מהמסמלים של הקדוש לורנצו ומכאן הקשר ללורנצו מדיצ'י. השרביט בידיו של מרקורי מצד אחד היא האטריבוט שלו ומצד שני היא סמל הרופאים, רופאים באיטלקית הוא מדיצ'י.
הדמויות מתוארות בצבעים בהירים על רקע כהה, הבדים מתנופפים ברוח, הן נראות כמרחפות, הקו מודגש.
החלל ביצירה מוגבל, הנוף כולל פרדס סבוך של עצים. בין הענפים מבחינים בשמים ובקטע מרומז של נוף מרוחק.
* הולדת ונוס, 1482-4, טמפרה על עץ, 172X287 ס"מ
היצירה הולדת ונוס צוירה עבור דודו של "לורנצו המפואר" לבית מדיצ'י.
היצירה מתארת את לידתה של ונוס מקצף הגלים. קצף הים נוצר מאבר מינו המסורס של אורנוס אל השמים אשר הושלך לים. הסיפור המיתולוגי האלים מתורגם ללידה מיסטית של ונוס המסמלת את לידת היופי במחשבת האדם.
ביצירה מוצג הרעיון הניאו-אפלטוני כי ונוס מייצגת את דמותה של מריה. כן מתואר המפגש בין העולם הארצי לשמימי כשהמחבר ביניהן הוא המים – סמל לטוהר ולטבילה הנוצרית.
ונוס עומדת על צדף המדגיש את רוחניותה, כוון שעמידה זו הייתה חייבת לגרום לצדף להתהפך. בחוץ מחכה לונוס פלורה, כדי לכסותה בגלימה, הרוח הנושבת עוזרת לונוס להגיעה ליבשה.
הדמויות אינן רשומות בדיוק מושלם, התנועה והגלים מזכירים את הסגנון הגותי הבינלאומי. דמותה של ונוס מעוותת – הצוואר ארוך, הכתפיים נפולות וידה השמאלית מחוברת באופן לא טבעי.
לידתה של ונוס סימלה את לידת המחשבה ע"י כוח אלוהי.
דמותה של ונוס שאובה מהפסל "ונוס פודיקה" – ונוס הצנועה.
