היסטוריה פוליטית: הפשיזם האיטלקי – המדיניות הכלכלית של מוסוליני
מוסוליני והכלכלה: מוסוליני היה להוט שכולם יחשבו שמדיניותן הכלכלית נבונה (חשוב פסיכולוגית לעורר רושם) אך באמת ידע מעט במקצוע והמומחים ידעו זאת. הוא עלה לשלטון בעזרת הלוואות מעשירים רבים והיו לו חובות והיה זקוק להם והם העדיפו פשיזם על ליבראליות שהפקיעה מהם רווחי מלחמה ולקחה מהם מסים. לכן, הפשיזם גם בא לקראתם וסילק סוציאליסטיים מהשלטון וכך משך אליו מעמדות עליונים. מוסו' אף אמר כי "אי השוויון בחברה ראוי שיגדל". (על אף שיכול היה לומר גם הפוך,פשוט התעלמו מכך). הוא ל רצה להצטייר כפרו-קפיטליסט יותר מדי כי רצה את תמיכת כל המעמדות ולכן גם השתדל ששמאלנים יחשבו שמפלגתו פרולטרית. תומכיו העשירים ראו שאין לסמוך על מוסוליני כיוון שהוא תומך בהם רק משיקולי כדאיות. אחדים אכן הצביעו נגדו אך הרוב הונע מאינטרסים ותמך בפשיזם למרות מעשיו הנוראיים. תמיכה זו הייתה חשובה כי סייעה לדעת קהל בעולם שמעשי האכזריות של הפשיזם היו מקריים. וכן מוסוליני נזקק להם למימון מפלגתו ולגיבוי כלכלי למדיניות חוץ תקיפה. לכן, עזר לכלכלה הקפיטליסטית. בעולם מוסוליני טען שכל כוחות הכלכלה השתלבו במשטר הפשיסטי אך באמת מעולם לא הצליח לכפות את מדיניותו על כל המעמדות העשירים. תמיד גם נשארה לו (כמהפכן) איבה אינסטינקטיבית לעשירים. שר הכספים הפשיסטי הראשון היה מ"פ לשעבר ושמו דה סטאפני, שתמך בסחר חופשי וליברליזם בכלכלה. מוסו' תמך בכך אולם פשיסטים אחרים דווקא הטיפו להתערבות המדינה בכלכלה(מגמות הפוכות). דה סטאפני הצליח לאזן את התקציב והביא לתנופה כלכלית (שהחלה ת'כלס לפני הפשיזם). לדוגמא, האוטוסטרדה הראשונה באירופה נבנתה ב- 1923 באיטליה, וכן שירותי רכבות אדירים ומוסוליני הפך זאת לסמל היעילות הפשיסטית(אף שכבר לפני כן זה התחיל). מוסו' נהג להיפטר משרים כששנא אותם או כשהיו מקובלים ומצליחים מדי בציבור. סטפאני והתנופה הכלכלית שהביא היה שר כשרוני מאוד וזה עיצבן את מוסו' עד שהתיר ליריביו של סטפאני להבאיש את ריחו וכמובן שהיו הרבה יריבים. התרומה המעניינת של הפשיזם האיטלקי לכלכלה היא השיטה הקורפוראטיבית. היו איגודים מקצועיים שכללו מעסיקים וגם עובדיהם וציפו שכך תצומצם הסכסוכים והשביתות בתעשייה וכל פוטנציאל הייצור ינוצל לטובת החברה. מוסו' התגאה שהרמוניה כזו אפשרית רק במשטר פשיסטי שבו אין קיום ליחיד אלא אם כן משועבד הוא לצורכי המדינה. עקרונות אלו התפתחו בהדרגה וב- 1929 הכריז מוסוליני שהניגוד העתיק' בין ההון לעובדים הגיע לקצו , האיגודים שולבו במשטר הפשיסטי ומנהיגיהם מונו מלמעלה. אבל המעסיקים לא מונו כי הם היו חזקים מדי ולמעשה במציאות לא הייתה שום קורפוראציה, זה רעיון שלא הוגשם ועדיין נהפך ל"עובדה ידועה" ומוצהרת של מוסוליני. כך, אקדמאים רבים דנו בתיאוריה של הקורפוראציה ותפעולה. מוסוליני כתב ב-1927 את מגילת העבודה שלפיה העבודה היא חובה חברתית ומי שלא עובד זה עבירה והיה בה גם הצהרת עקרונות כלליים (טענו שהתקבלה בהתלהבות-אך זה רחוק מהאמת). טענו שמוסו' עשה למען הפועלים יותר מכל שליט אחר בעולם אך ברור כי אין זה נכון, אפילו המספרים הרשמיים הראו שלא. לעיתים טען מוסוליני שמשימתו העיקרית לסגור הפער בין עשירים לעניים ולעיתים טען שהפשיזם העלה את רמת החיים הבסיסית אך זה לא קרה באמת.והוא הורה לעיתונים שלא להזכיר את הזמנים הקשים. היה אכפת לו משפע כלכלי רק לצורך תעמולה כי הדבר שהכי היה חשוב לו זה בניית עוצמה לאומית שתעמוד במלחמה ושיהיה לו מזון מייצור עצמי ולכן גם רצה חקלאות והיה נגד עיור. ובכלל טען שאיכרים טובים יותר לפשיזם מאינטלקטואלים ובעלי מלאכה שלרוב לא אהבו את הפשיזם. הוא טען שהפשיזם הוא תופעה כפרית ושאומה בריאה מבוססת על חקלאים צייתנים והוא השקיע בטיפוח הכפריות ופחות השקעה בעיר. אולם בכך טעה וזו הייתה מערכה אבודה מראש שבחר לעצמו והערים הוסיפו להתרחב עד שהפך את דעתו והחל להשקיע בתעשייה. המערכה על החיטה (1925), הייתה יותר מוצלחת. הוטלו מסים גבוהים על ייבוא בכדי להפוך את איטליה למספקת צורכי עצמה בדגנים, אכן הייצור גדל מאוד אבל זה הקטין את הרווחיות של החקלאות וגרם לקשיים רבים ומחיר גבוה למצרכי מזון בסיסי וכן אבדו שוקי ייצוא חקלאיים אחרים שערכם רב. מי שיצא נשכר זה בעלי הנכסים והאחוזות. וזה גם היה ניצחון תעמולה שהשלה את הציבור, ובא על חשבון הכלכלה והצרכנים. כשפרצה מלחמת העולם השנייה היה לאיטליה דגנים אבל לא דברים אחרים. סיפור הצלחה אחר היה הכשרת קרקעות של המשטר הפשיסטי לניקוז, השקיה, משק ועוד. יורשו של סטפאני כשר אוצר היה הרוזן וולפי, בעל ההון ותעשיין שהישגו העיקרי היה ששכנע את הבריטים וארה"ב לוותר על חלק מחובות המלחמה דבר שעזר למשטר רבות. בשערוך המטבע הוא לא הצליח ורק ירד ערכה של הלירה זה היה אתגר לסמכותו של מוסוליני. לייצוב המטבע היו תוצאות חיוביות אבל וולפי ומומחים חשבו שזה נטל כבד על כלכלת איטליה. כי הייצוא נפגע, מחירי המניות ירדו, אבטלה גואה ויוקר המחייה. אך מוסוליני עמד על שלו כי זה היה על המוניטין שלו ולא יכל להודות שטעה. לאחר שנים תיקן קצת מהתוצאות המזיקות (בלא להודות בכך). עיוות עובדות כלכליות היה חלק עיקרי בשיטתו של מוסוליני.
חזור אל: מבוא להיסטוריה פוליטית – סיכומים
כאן תוכלו למצוא סיכומים נוספים בהיסטוריה פוליטית:
מבוא היסטורי לפוליטיקה בת זמננו
כאן תוכלו למצוא סיכומים אקדמיים נוספים
