מודל שלושת הכתרים במחשבה המדינית היהודית
- · מודל שלושת הכתרים בהיבט הממסדי של הארגון היהודי.
- · פרקי אבות, פרק ד', משנה יב' שלושה כתרים (קטבים) במשולש המדינה היהודית:
– כתר תורה
– כתר מלכות
– כתר כהונה
- טיעון סטיוארט כהן: יש פיזור עוצמה בין שלושת כתרים אלו. לשלושת הכתרים האלו יש מערכת ברית עם אלוהים.
השוואה לנצרות
- השאלה של סטיוארט כהן: מדוע לא מקבלת התפיסה היהודית את עקרון הפרדת הרשויות הדמוקרטי כפי שמקובל במערב?
- קדושה וטומאה: נצרות – הפרדה מוחלטת בין קודש לחול. יהודית – ציר בין טומאה (פחות קדושה) להרבה קדושה. קדושה היא טוטאלית. נצרות – מאבקים בין ספרית הכנסייה (קדושה) לספרת המלוכה (חול). ביהודית יש רצף.
- · בנצרות: חלוקה אנכית. הפרדה מוחלטת בין שמיים וארץ. דיכוטומיה.
– ישו (מהברית החדשה): "תנו לקיסר את אשר לקיסר, ולאלוהים את אשר לאלוהים" => הפרדה אנכית מוחלטת בין שמיים וארץ.
– אוגוסטינוס.
- הפרדה אופקית להגנת חירות היחיד – מונטסקיה: התפיסה המודרנית הליברלית. צריך לעשות הפרדת רשויות בגלל חירותו של היחיד וההגנה עליו. (לא בגלל האל).
גישת המסורת היהודית להפרדת הרשויות
- · בגלל שהקדושה היא טוטאלית, באופן טבעי חלוקת והפרדת הרשויות (ביזור העוצמה) נעשית כולה תחת המעטה של אלוהים.
- · ההפרדה היא אינה אנכית מוחלטת (האל בקודקוד): כל אחד מהכתרים קשור בברית אלוהים => לא יכולים להיות קיימים ללא האחרים, לא יכולים להיות קיימים ללא הזיקה לאל.
- שלושת הכתרים אוטונומיים (שתוקפה מתוך קבלת הסמכות מאלוהים) אבל יש זיקה הדדית בניהם.
- הברית: בבסיס 4 הכתרים תפיסת הברית: תלויים באלוהים
- מאמר של אברהם מלמד – ויכוח שטראוס-גוטמן: גוטמן – ההגות היהודית בימי הביניים עסקה רק בעניינים תיאולוגים. הפרדה בין שמיים וארץ. שטראוס – כל התורה היא פוליטיקה (הרמב"ם כדוג' מובהקת).
המאמר של כהן
- · כל אחד מהכתרים מייצג מוסד מדיני אחר.
- · כתרים דיאנסטיים (שושלתיים): כתר כהונה (אהרון)+ כתר מלכות (דוד)– כן. כתר תורה (משה) – כל מי שרוצה יכול להיות כתר תורה. דמוקרטיזציה של לימוד תורה.
- · כתר התורה כבסיס: אין עליונות של אחד הכתרים, אבל כתר התורה הוא הבסיס לשניים האחרים. הוא כולל בתוכו את שניהם (איך למלוך ואיך להיות כוהן).
- · המקור במשנה, הפיתוח בסוף ימי בית שני (תלמוד): אתגרים מחוץ + ניסיונות מבפנים לקחת יותר מכתר אחד.
- · תיאור היסטורי מקיץ של התפתחות הכתרים בישראל:
- · מאברי הפרושים-צדוקים בימי חורבן הבית: רצו לשים לעצמם שני כתרים כאחד. (תורה וכהונה).
- · הרמב"ן: מאשים את החשמונאים שהם רוצים לשים לעצמם כתר מלוכה וכתר כהונה.
- · תלמוד בבלי – הורסים את הסנדרין בגלל שנתנו לגיטימציה לינאי המלך לתפוס את 3 הכתרים.
צלם אלוהים.
- צלם במובן של גשמי ורוחני עליונים ותחתונים.
- צלם כתכונה.
- רבי יהודה הלוי (מאפיין את התפיסה הרווחת בימי הביניים): האדם מתייחד באופן זה שהוא בעל שכל.
מה תכליתו של האדם
- (ההקדמה לפירוש המשנה): אם האדם נברא ביום השישי, ושכל הדברים שנבראו נבראו למען האדם, מהו תכליתו? כל הדברים למען האדם (כתפיסת הטלוס האריסטוטאלית).
- אנקדוטה: בג' י"ג הוא טוען טיעון קצת אחר: האדם נוצר "כי חפץ בזה האל" ותו לו.
- התכלית על פי הרמב"ם (בהקדמה לפירוש המשנה) היא שכלית. התכלית היא ידיעת המושכלות. העיונים. החכמה. בזה הוא נבדל מכל הבהמות.
- ההירככיה בידיעת המושכלות: קודם ידיעת הטבע, ויותר חשוב ידיעת האל. התכלית העליונה ביותר היא ידיעת האל.
התזה של מלמד:
- התזה של אברהם מלמד בקצרה: החברה היא חלק בלתי נפרד (אינהרנטי) מתוך התפיסה התיאולוגית של האדם (על פי הרמב"ם).
- "האדם מצייר בנפשו המושכלות"
- כשאדם רוצה בית הוא צריך לצייר בנפשו מושכלות: כיצד הבית צריך להראות. לפני חט גן עדן האדם יכל לראות את המושכלות באופן מושלם.
- חלק ב' של מורה נבוכים:
– לפני חטא גן עדן (המצב העדני): לא היה יכולת הבחנה בין טוב ורע (לא ידע את המפורסמות) אבל כן ידע את המושכלות => ידע את ההבחנה בין אמת ושקר. אובייקטיבי, מוחלט. קטגוריות מוחלטות בין אמת ושקר.
– אחרי חטא גן עדן (מצב הארץ): יודע להבחין בין טוב ורע (ולא אמת ושקר). סובייקטיביים, יחסיים. מפורסמות. נפגע בהשגתו השכלית.
- השלכה פוליטית: טרם גן עדן אין צורך בחברה. "בדידות מזהרת". אין צורך בפוליטיקה כי יש עיסוק רק במושכלות. (אנקדוטה: האם עדיין אין יחסי עצמה עם האישה?). אחרי החטא האדם הפך למדרגת המושכלות והוא נצרך חברתי: הוא צריך את החברה. והפוליטיקה. חטא גן עדן הוא שגרם לצורך בחברה.
- החברה היא גם מה שגורם לאדם לחזור למצב ה"עדני".
- ביקורת נפוצה בפרשנות על הרמב"ם (לדוג' האפודי): אבל אם היה לו רק מושכלות, איך הוא חטא בחטא התאווה? איך הוא חטא את חט גן עדן?
- כדי לחזור למצב אחר גן עדן
מקור הצורך של האדם את החברה:
- הצורך בחברה כצורך לשלמות האופי והמידות – ג' נ"ד (הפרק האחרון בספר): 4 מיני השלמויות
– שלמות הקניין – צבירת הממון.
– שלמות הגוף במובן הגשמי.
– שלמות האופי והמידות. => בדרגה הזו חייבים חברה כדי למצות את פוטנציאל האופי והמידות.
– שלמות הנפש – שלמות השכל. הנעלה ביותר.
- טוען מלמד: החברה היא המצב שבו יחזור האדם לעסוק במושכלות.
- הצורך בחברה כצורך פיסי – המשך ההקדמה לפירוש המשנה (מקור ד'):
– "להיותם משמשים לאחד ההוא". צריך אנשים רבים שיעשו עבודות למען תיקון הגוף (בניין, אוכל וכו') וזה יעזור לאדם האחד שרוצה ללמוד חכמה. צריך אנשים שיספקו את הצרכים הפיסים, למען האדם האחד.
– האדם האחד החכם, מוגבל בזמן וגם מוגבל ביכולות (יש אנשים שניחנו בכישורים טכניים וכאלו שניחנו בכישורים שכליים).
- האמירה ההירככית מול הצדק החברתי: מצד אחד יש לחכמה אמירה היררכית ברורה, מצד שני יש ביטוי לתלות של החכם בחברה.
- הצורך בחברה כצורך פסיכולוגי – פירוש למסכת אבות, פרק א', משנה ו' (במשנה כתוב: "עשה לך רב, וקנה לך חבר")
– או חברותא או מיתותא (או חברים או למות) => מתוך הגמרא.
– אני צריך את האחר כדי שישלים אותי באופן פסיכולוגי.
- אנקדוטה: הרמב"ם לא אומר שהאדם צריך את החברה כדי להשיג את השלמות השכלית בטהרתה => אנחנו רגילים לחשוב שאדם צריך אנשים כדי לחשוב טוב יותר. חברותא ודיון הם דרך להגיע לחכמה. הרמב"ם לא אומר את זה.
- לדעתי: הצורך המהותי ביותר בחברה הוא (שמתגלם בתורת הנבואה) דווקא זו שמניע אותו להיות החכם והמנהיג => סולם יעקב ופירוש דברי ירמיהו "אש בוערת בעצמותיו" הם שמניעים את הנביא. החברה היא אינסטרומנט של האדם החכם, אלא במובן הזה היא זו שמניעה אותו להיות החכם.
