עיצוב החלל והזמן באמצעות עריכה וצילום
להבין סרטים : מבוא לאמנות הקולנוע – סיכומים
בניגוד לתיאטרון שממנו שאב בתחילה את השראתו, הקולנוע מסוגל לעצב מרחבי חלל וזמן חופשיים למדי לעומת אלו המוגבלים של בימת התיאטרון.
עיצוב החלל
המצלמה בקולנוע מעצבת את החלל שבו מתרחשת הדרמה של הסרט. המידע אודות חלל ההתרחשות יכול להמסר בדרכים שונות ומגוונות – מקרוב, מרחוק, בשוטים ארוכים או מהירים וקצרים, וכמובן בדרכים שיכולות לשרת תכליות אקספרסיביות ועלילתיות. הצילום והעריכה בקולנוע בעצם יכולים לברוא חלל, לקבוע אילו חלקים ממנו ימסרו לצופה כמידע ויזואלי ואילו הוא ישלים בכוחות עצמו, כיצד הוא יתפוס את החלל – האם כפתוח ורחב או כצר וקלסטרופובי (ראה: מיזנסצנה). העריכה והצילום יכולים אפילו לברוא חלל שאינו קיים במציאות על ידי חיבור של מקומות שונים יחדיו (למשל, כדי ליצור אפקט סוריאליסטי).
ממד הזמן
העריכה שולטת ביד רמה במימד הזמן של הסרט. זמן מצולם שווה לזמן ממשי אך על ידי חיתוכים בין שוטים יכולה העריכה לדחוס פרקי זמן ארוכים לתוך סיקוונסים קצרים ולעיתים אף להפך. מונטאג' למשל יכול לשמש גם בכדי לקצר פרקי זמן ארוכים או להאריך פרקי זמן קצרים (על ידי חזרה אל אירועים מזוויות שונות, למשל). עריכה למשל יכולה גם להשהות את קצב האירועים בכדי ליצור מתח וציפייה.
את היחס בין מימד הזמן הקולנועי והממשי ניתן לבטא דרך ההבחנה הספרותית בין עלילה וסיפור המעשה (או פאבולה וסוז'ט בפורמליזם הרוסי). הארגון האמנותי של הסרט מכריע אילו אירועים מתוך ההתרחשות הבדיוניות ייוצגו, את הסדר שבו הם יופיעו (שאינו בהכרח כרונולוגי), את הזמן המוקצה לכל אירוע ואת מספר הפעמים שהאירוע מוצג .
