צ'ארלס פרס (Charles Peirce) הוא אחד מהפילוסופים האמריקאים החשובים ביותר של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, ונחשב יחד עם דה-סוסיר לאבי הסמיוטיקה המודרנית. במשך שנים היה פרס דמות נשכחת יחסית, אך בעשורים האחרונים זכה מחדש לתשומת לב וחזר לקדמת הבמה של לימודי סמיוטיקה ותרבות.
פרס הותיר אחריו כמות עצומה של כתבים, והמשמעותיים שבהם עוסקים בסמיוטיקה. בניגוד לתיאוריה הדיאדית (זוגית) של סוסיר, הציע פרס תיאוריה טריאדית (משולשת) של סימנים — תיאוריה המורכבת משלושה מרכיבים.
הסימן הלשוני
מרכיבי הסימן הלשוני לפי פרס הם הרפרזנטמן, האובייקט והאינטרפרטנט. הרפרזנטמן הוא הסימן או הייצוג הצלילי או הגרפי של מושג. האובייקט (המכונה לעיתים "רפרנט") הוא המושא במציאות שאליו מצביע הסימן. האינטרפרטנט הוא המושג הנוצר במוח כתוצאה ממפגש עם הסימן. פרס הבחין בין אובייקט מיידי — אובייקט המיוצג על ידי הסימן — לבין אובייקט דינאמי שהוא עצמאי מהסימן עצמו אך מוביל לייצורו. את האינטרפרטנט עדיף להבין כתוצאה ה"נכונה" של מפגש עם סימן.
פרס והאינטרפרטנט
פרס מזהה שלושה סוגים של אינטרפרטנט:
אינטרפרטנט מיידי — מתבטא בהבנה נכונה של הסימן כמצביע על אובייקט במציאות.
אינטרפרטנט דינאמי — התוצאה הישירה של הסימן, כלומר תגובה למפגש עם הסימן.
אינטרפרטנט סופי — המקרה הנדיר של סימן המתפקד במלוא משמעותו והבנה מלאה שלו.
ההבדל המרכזי בין תפיסתו של דה-סוסיר לזו של פרס הוא שבעוד המסמן של סוסיר תלוי ביחסיו עם סימנים אחרים כדי ליצור משמעות, הסימן של פרס ניחן בדינאמיות מובנית. האינטרפרטנט מתפקד בתור "סימן של הסימן" — סימן הנוצר מתוך סימן, ובכך יכול ליצור שרשרת אינסופית של מסמנים. כלומר, כל סימן מצביע על סימן אחר עם אובייקט ואינטרפרטנט משלו, והתוצאה היא שרשרת אינסופית.
הסימן הלשוני של פרס אינו מתפקד בפני עצמו אלא כביטוי של תופעות כלליות שאותן הוא מחלק לשלוש קטגוריות: ראשוניות, שניוניות ושלישיות. ראשוניות היא מעין "רגש" שאינו עומד בניגוד לדבר אחר אלא נתפס כ"אפשרות" (כמו צבע או צליל מוזיקלי). שניוניות היא משמעות הנוצרת מתוך יחסים בין אובייקטים שונים. שלישיות היא החלק החשוב ביותר עבור פרס, שכן זוהי ממלכת החוקים הכלליים. בעוד ששניוניות היא עובדתית, שלישיות היא מנטלית לחלוטין.
עבור פרס, הקטגוריה החשובה ביותר היא השלישית — קטגוריה של החוקים הכלליים. בעוד הקטגוריה השניונית מסתכמת בעובדות בלבד, השלישונית נוגעת ליסודות מנטליים והיא מעצבת את היחסים בין הקטגוריה הראשונית לשניונית. כלומר, תיאוריית הסמיוטיקה של פרס מסבירה כיצד אנו מקודדים את המשמעות של אובייקטים לשוניים או סמלים אחרים בתוך מערכת שהיא במהותה אינסופית, כאשר קטגוריה שלישית (אינטרפרטנט) יכולה בתורה להפוך לקטגוריה ראשונית וליצור מערכת יחסים של משמעות עם משולש נוסף של קטגוריות.
