השלכות דו"ח ועדת אגרנט
על פי דוח ועדת אגרנט מחדל יום הכיפורים מתייחס להתראה על המלחמה, ההכנות למלחמה וניהולה. ההכנות למלחמה מתייחסות לכך שצה"ל לא היה ערוך מבחינה לוגיסטית-ארגונית למלחמה. ההתנהלות עד המלחמה הייתה בעייתית.
מלבד נושא המחדל אחת המילים המשמעותיות ביותר אחרי מלחמת יום כיפור הייתה המילה קונספציה. המילה נשענה על כך שהדרג המדיני לא הבין את המסרים שסאדאת וחוסיין מסרו ולא הבינו שהם מתכוננים למלחמה. כבר בראשית המלחמה צה"ל רוצה דבר אחד וזה מגע. ההנחה היא שאם אנחנו נכנס למלחמה מול המצרים מלחמת ששת הימים תחזור על עצמה. הנחה זו הוכחה כשגויה. הקונספציה שהוטלה לפתחו של הדרג המדיני הוטלה לפתחו מכמה סיבות עיקריות. ראשית, הייתה אחריות מיניסטריאלית. שנית, גם ההתעקשות של גולדה להשאר עד שיתפרסמו דברי ועדת אגרנט התפרשה לא טוב. נקודה שלישית היא שמבחינה צבאית טהורה, ההישג הצבאי של מלחמת יום הכיפורים גדול מההישג הצבאי של ששת הימים. על רקע זה מתחילות לקום תנועות מחאה. מפורסמת היא של מוטי אשכנזי. מעניין לבדוק מה הייתה המשימה של אותם מעוזים. בסופו של דבר, קו ההגנה של המעוזים הוגדר ככשלון. אחת השאלות המעניינות היא מדוע המכה של אחרי המלחמה לשלטון לא השפיעה על מפא"י בבחירות 73. המפלגה הדמוקרטית לשינוי מהווה מחאה נגד המלחמה, הניהול שלה ומה שקורה אחריה. בתוך ד"ש יש מיואשי מפלגת העבודה-מאיר עמית, מאיר זורע וכו'. יש במפלגה קבוצה שפרשה מהליכוד בגלל מנחם בגין, בראשה עומד שמואל תמיר, השופט בנימין הלוי, עקיבא נוף ואסף יגורי (השבוי הישראלי בעל הדרגה הגדולה ביותר). אנשי שינוי (אמנון רובינשטיין ומשפטנים ליברליים אחרים), תעשיינים ואנשי הון כמו סטף ורטהיימר, שלמה אליהו, שבאים מתוך תחושה אנטי הסתדרותית. קבוצה נוספת שהייתה שם היא הדרוזים. מי שעומד בראש רשימת ד"ש הוא יגאל ידין שהיה אחד מחברי ועדת אגרנט. גם חיים לסקוב הוא חבר מפלגה. אם אנחנו מסתכלים על התנועה הדמוקרטית לשינוי (ד"ש) שזוכה ב-77 ב-15 מנדטים, ההישג הגדול ביותר של רשימה חדשה אנחנו רואים כי היא מפלגה מאוד עדתית. הפרופיל שלה היה אשכנזי מובהק. הייתה זו המפלגה הראשונה בתולדות מדינת ישראל שהנהיגה פריימריס.
