המפה הפוליטית הישראלית בשנות ה-70
השמאל: ב-1965, בטרם נופלת על האזור מלחמת ששת הימים, נכנסת לכנסת לראשונה מפלגה חדשה לחלוטין והיא "העולם הזה-כח חדש". המפלגה לא בדיוק מפלגה שמאל אך אנחנו מתחילים לראות אי שביעות רצון בחוגים מסויימים עם האופן בו הפוליטיקה הישנה מתנהלת. המפלגה מכניסה חבר כנסת אחד בלבד. הדבר מוליד סדרה שלמה של תופעות מ-69 ואילך. מפלגת "שיח" קמה על רקע מחאה שמפ"מ מצטרפת אל המערך. השיח מורכב מצעירים, קיבוצניקים וכו'. מתוך שיח צומחת תכלת אדום שעומדים בראשה רן כהן ובני טמקין. תנועה בשם מוקד בראשה מאיר פעיל. ב-1977 המפלגות התלקדו למחנה "שלי" והוא זוכה לשני מנדטים ומתרסק. המעניין בשמאל הישראלי הוא שמדובר בארגוני שמאל עם סדר יום אחר לחלוטין ממפלגות השמאל עד אותה נקודה. מפלגות השמאל עד 69 היו מפלגות שמאל סוציאליסטי. מ-1969 השמאל הוא שמאל ליברלי-שמאל של זכויות. בעיקר הוא מדבר על השטחים ועל ערביי ישראל אך לא על צמצום פערים חבריים. הוא מדבר על זכויות הפרט-שמאל ליברלי. לא במקרה, אחד המזוהים עם השמאל הזה הוא יוסי ביילין שכותב את הספר "הסוציאל-ליברליזם".
מלחמת ששת הימים יוצרת שינוי. ממלחמת ששת הימים אפשר לצייר את המפלגות בארץ על פי הציר המדיני-מעמד השטחים. הדבר יוצר בעיה למפלגות הפועלים. אחדות העבודה, סיעה שנחשבה לשמאלה ממפא"י מוצאת עצמה פתאום בארץ ישראל השלמה. הקיבוצים והמושבים היו החלק המרכזי באחדות העבודה והם אלו שדרשו את האידאולוגיה של ארץ ישראל השלמה. מפלגת "צומת" הייתה מפלגה המורכבת מההתיישבות העובדת והאמינה בארץ ישראל השלמה. על רקע זה השמאל החברתי צריך להגדיר אותו מחדש. אנחנו מתחילים לראות כי מתוך מפ"מ יוצאים גופים חדשים. השמאל החדש הוא שמאל שהחלק העיקרי בו היא השאלה של עתיד השטחים ונושא הזכויות. בכך השמאל הוא שמאל ליברלי. השמאל הישראלי עושה דבר שנתפס שערורייתי באותה תקופה. ב-1970, מקבלת גולדה מאיר מכתב שעליו חתומים קבוצה של תלמידים בכתות י"ב-מכתב השמיניסטים הראשון. המכתב מגיע אליה לאחר שנודע כי היא סירבה להיענות לשיחות שלום עם מצרים. נכתב כי תלמידי הי"ב תופסים זאת כהחמצה של הזדמנות והיא הקשתה עליהם לשרת בצבא ההגנה לישראל. הם לא אמרו כי הם לא רוצים לשרת בצבא אלא כי לאור סירובה של מאיר להושטת היד, קשה יהיה להם לשרת. העניין נתפס כבעייתי משום שהוא הגיע מתוך תנועת העבודה. מתוכם אנחנו שונים קולות של הרהור. הקולות השתלבו בתוך הזרימה של שמאל חדש שיגבר במהלך שנות ה-70. הוא מקבל תנופה בעקבות הסכמי השלום במכתב הקצינים. גם במכתב זה שנכתב לבגין עודדו אותו ללכת לכוון השלום ולא דובר על סרבנות. אנחנו רואים במכתבים את הביטוי של השמאל המדיני החדש.
