פילוסופיה אנליטית: קווין
אנו נדון במאמר 'שתי דוגמות של האמפריציזם' של קווין. קווין (1908-2000) נחשב לאחד מגדולי הפילוסופים של המאה ה-20. בארה"ב קווין הוא הפילוסוף המוביל של התגובה האמריקאית לפילוסופיה האנליטית. על מנת לגשת למאמר עלינו להבין את הרקע של קווין. ישנה קבוצה חשובה שקווין יוצא נגדה – הפוזיטיביזם הלוגי, או האמפריציזם המודרני, כפי שקווין מכנה אותו. א שר לראות חלק מהפילוסופיה האנליטית כוריאציה על הנסיון להתווכח עם הפוזיטיביזם הלוגי. מדובר על תלמידים של פרגה כמו קרנפ וויטגנשטיין המוקדם. קווין הוא תלמיד של קרנפ והוא מעוניין לבקר אותו. קרנפ הוא פילוסוף מייצג מבחינת הפוזיטיביזם הלוגי. ניתן לראות בקווין מפגש של שתי גישות: הזרם האנליטי, והפרגמטיזם האמריקאי של ג'יימס.
האמפריציזם הלוגי מאופיין על ידי הלוגיקה המפותחת (ובכך הוא פוסט-פרגיאני). הטענה המרכזית נגד האמפריציזם היא הסבר המתמטיקה ומדעי הטבע – כלומר השימוש בביטויים בהם אין לנו התנסות ישירה. קאנט טען, לדוגמא, שיש ידע מרכיב לא-נסיוני. על טענה זו ניתן לענות שהמתמטיקה היא בעצם לוגיקה – משפטים אנליטיים (ופרגה תרם לכך) – שאינם ידע מרכיב אפריורי, וגיאומטריה היא מדע ניסויי לגמרי. אם נסכם – כל הידע האנושי מבוסס או על הנסיון או על הלוגיקה – אין ידע אחר (הדוגמה הראשונה). לכן המטאפיסיקה חסרת משמעות. בהקשר זה עולה התיאוריה האטומית בפיסיקה, וקהילת הפיסיקאים משתכנעת בריאליות של תורה זו. בסוף המאה ה-19 יהיו פיסיקאים אמפריציסטים שיטענו שמדובר בתיאוריה אינסטרומנטלית בלבד, כמו מאך. מכל מקום, עלייתה של תיאוריה זו לא משרתת את הפוזיטיביזם הלוגי, משום שאנו מדברים בה על כוחות, חלקיקים אלמנטרים וכן הלאה – דברים שאין להם אלמנט פרצפטואלי. הפוזיטיביזם הלוגי הגיב לכך על ידי הדוגמה השניה אצל קווין: כל פסוק שמדבר על ישים בלתי נצפים צריך לעבור תרגום (קיצור) לפסוק שמדבר על ישים נצפים. לכן התיאוריות הפיסיקליות צריכות להיות מתורגמות לשפה של מכשירי מדידה.
קווין טוען שלאור קביעה זו הפיסיקה הופכת למטאפיסית, לדעת האמפריציזם הלוגי, שהרי היא משתמשת במערך מושגים שאיננו מושגי תצפית. קווין מקדיש את 4 הפרקים הראשונים של הספר על מנת להפריך את המושג 'אנליטי'. כך לדוגמא "משפט אנליטי הוא משפט שלא תלוי בתוכנו", הוא בעייתי משום ש"כל רווק איננו נשוי" מתייחס בהכרח לתוכן. קווין מסכים שקיימים פסוקים לוגיים, אך הוא טוען שעל מנת לנסח כללי זהות דרושה יותר מ"הרגשה". למעשה קווין יטען שלא ניתן להגדיר בהקשר זה סינונים – כלומר מהי אותה משמעות, וזאת בהיפוף ליום שטען שלא ניתן להגדיר סבתיות. במאמר עצמו קווין מפריך כל מיני הגדרות לאנליטי. למעשה הוא טוען שאין לנו כלל הגדרות למושגים של זהות ומשמעות, ולכן גם לא למושג אנליטי. בנוסף, קווין טוען שגם הדוגמה השניה בעייתית – עד היום לא נעשה נסיון רציני לתרגם פסוק לפסוקי תצפית. יש לשים לב לכך שתיאוריות הוא מה שעומד להפרכה ולא פסוקי תצפית – ולכן הרדוקציה בעייתית: אם יש טעות בניסוי עצם התצפית לא אומרת לנו את מה יש לשנות בתיאוריה. התיאוריה האלטרנטיבית של קווין בנויה על הוליזם בשפה: יחידת המשמעות היא התיאוריה המדעית כולה ולא הפסוק הבודד (וזאת בניגוד לפרגה). יש בתיאוריה פסוקים שחסינים ויותר וכאלו שפחות בפני שינויים, אך אין פסוק שחסין לחלוטין, לא אנליטי ולא סינתטי, טוען קווין. דוגמא שקווין מביא לכך הוא הרס חוק הפילוג בגלל תורת הקוונטים. קווין לוקח אפוא בחשבון פרדוקסים וקוונטים – דברים שאחרים לא לקחו בחשבון. תיאוריה היא אפוא אינסטרומנטלית לחלוטין, לפי קווין, ומה שאנו צריכים לבודד הוא רק אלו פסוקים חסינים יותר ואולו פחות בתוכה. בהקשר זה קווין נוטש גם הוא את התחום המנטלי, ומציג גישה של בהביוריזם: הבנת השפה צריכה לבוא לידי ביטוי בהתנהגות שלנו. התנהגות זו היא פומבית וניתנת לתצפית כוללת. לפי גישה זו פסוק אנליטי נמדד מוגדר לאור השאלה כיצד רוב האנשים יענו על השאלה האם הוא פסוק אנליטי.
קווין ממשיל את המדע למצב פיסיקלי בו עלינו למצוא ערכי שדה על שפה מסוימת. משוואה דיפרנציאלית קובעת את התנהגות כל שדה הכח. כלומר תנאים התחלתיים וחוקים מסוימים קובעים את כל התנהגות התיאוריה. כל שינוי קטן בתיאוריה – משנה את כולה, כדלעיל. לכן איננו שופטים פסוק פסוק מול הנסיון אלא מערך שלם. לכאורה כאשר אנו משנים משהו אמורה להשתמר הרמוניה מסוימת בין הפסוקים – האם לא מדובר על יחסים לוגיים מסוימים? אלא שקווין טוען שהפסוקים הלוגיים עצמם הם חלק מהמערכת. כלומר גם כללי הלוגיקה שגורמים לכך ששינוי יגרור שינויים רחבים בשפה הם חלק מהמערכת. עקרון נוסף הוא שיש תת-היקבעות: לאותם תנאי שפה יש כמה עקרונות, תת-היקבעות של התיאוריה על ידי התצפיות האמפיריות. בספרים אחרים קווין מבאר יותר את העקרונות שלו.
קווין מבקר בהקשר זה את קרנפ. מי שהחזיק בעמדה כזו הוא דיוהם, והתזה הזו נקראת התזה של דיוהם-קווין. אמנם, דיוהם לא כלל את הלוגיקה בתוך המרחב שניתן לשינוי, והוא גם ראה עצמו כפוזיטיביסט, שזו גם בעיה. מן הראוי לשים לב לכך שהתזה של קווין מובנת כתזה שלילית אבל לא כתזה חיובית: האם כשמשתנה התורה הפיסיקלית גם הביולוגיה וכימיה צריכות להשתנות? לא ברור.
ישנה שאלה האם קווין נופל לקונבנציונליזם. מכל מקום ברור שיש כאן פרגמטיזם חריף, מדעי הטבע נתפסים על ידי השימוש שלהם ולא כאומרי אמת מוחלטת. השאלה מה קיים והשאלה מה מדעי הטבע אומרים היא אותה שאלה, בניגוד לקרנפ.
