הגל – סטואיציזם, ספקנות, תודעה אומללה ותודעה דתית
הפילוסופיה של העת החדשה – סיכומים
סטואיות
באדון ועבד של הגל הבנו שתודעה עצמית נותנת ומקבלת הכרה, לכאורה האדון והעבד צריכים להספיק זה לזה. אך הגל טוען שגם באדון וגם בעבד יש משהו לא מספיק שמוביל אותם לסטואיציזם.
האדון והעבד הגיעו למסקנה שהניסיון לקבל ולתת הכרה נכשל:
- העבד – הפסיד בקרב.
- האדון – הבין שלמעשה הוא הפסיד, נכשל.
לפי הגל עקב הכישלון של חלום אי התלות בדיאלקטיקת אדון-עבד האדון והעבד נוקטים בגישה סטואית, מחליטים להתכנס בתוך עצמם ולנסות לספק לעצמם את מה שלו הם זקוקים. המעבר לסטואיות הוא התכנסות התודעה חזרה לתוך עצמה. במצב הסטואי, לתודעה לא אכפת מהמתרחש בעולם שסביבה, היא מוצאת את המפלט בתוכה והופכת לשוות נפש לסביבתה.
כלומר, עברנו מפורמט של תודעות ביחסי אדון ועבד, לתודעות סטואיות שמכונסות בתוך עצמן.
שורה תחתונה: אדון ועבד מוליד התכנסות חזרה פנימה.
ספקנות
לפי הגל ההתכנסות פנימה מותירה אותך יצור מופשט שהתנתק מהכל. הסטואיות היא הסתגרות או בריחה ולא מספקת את צרכנו. היא ריקה. לכן יוצאים שוב החוצה, בצורה של שלילת הכל, כלומר בצורה של ספקנות:
נשים לב: אצל הגל יש כל הזמן יציאה החוצה וכניסה פנימה אחרי אכזבה מהחוץ. אבל כל פעם עקב היציאה/כניסה אנו לומדים משהו על עצמנו.
תודעה אומללה
יש בעייתיות אצל הגל גם בספקנות. לספקן הופכת להיות תודעה כפולה בתוכו:
- תודעה רגילה – מתנהלת בעולם כאילו כן יש בו סדר מסוים
- תודעה שוללת/מתוחכמת – שוללת את הסדר בעולם.
תודעה אחת פועלת בעולם, ותודעה שנייה אומרת כל הזמן שפעולות הראשונה הן מטופשות וחסורות טעם.
כתוצאה התודעה היא אומללה:
קירקגור טוען שנשארים בתודעה האומללה. אך הגל ממשיך את התהליך אל התודעה הדתית.
התודעה הדתית
התודעות מהשלב הקודם מתפתחות למשהו אחר:
- התודעה הרגילה היא משתנה ושרירותית
- התודעה השוללת היא בלתי משתנה, קבועה תמידית. היא האלוהים.
התודעה האומללה מתרגמת את המשהו הקבוע למשהו שחורג ממנה – אלוהים:
התודעה הרגילה מנסה להתקרב לקבועה וזו התקרבות דתית, מה שמגלם את החוויה הדתית הכי טוב לדעת הגל הוא הנזיר. הרעיון הזה למעשה מנתח את הנצרות של ימי הביניים ואת היוולדות רעיון האל (דרך הצורך שלנו בקיום משהו קבוע ובלתי משתנה).
בהמשך טוען הגל כי גם התודעה הדתית נכשלת ועוברים לשלבים אחרים (שתי הישויות מאוחדות ע"י מושג התבונה).
