הגל – מאביק תודעה על אדונים ועבדים
ג.ו.פ הגל : על השיטה: לוגיקה, רוח סובייקטיבית, רוח אובייקטיבית ורוח מוחלטת. על יומרתה של השיטה השלמה, על מרכיביה, ועל היחסים השוררים בניהם
תולדות הפילוסופיה החדשה – סיכומים
הגל – תודעה עצמית. היחס בין תודעה עצמית ואובייקט מסוים, איך הוא מסביר את הופעתו של מושג של תודעה עצמית אחרת? הגל בוחר להראות את האופן שבו מתהווה תודעה עצמית אחרת. התהליך: תודעה עצמית מכירה בכך שיש תודעה עצמית אחרת, אח"כ תגלה שיש רק תודעה עצמית אחת, אח"כ מאבק בין שתי תודעות עצמיות אדון-עבד, לאחר מכן, תודעות עצמיות שונות שמקיימות יחסים הדדיים ביניהן. נראה מורכב, נסביר זאת בהמשך הדיון.
הגל יטען שהפעילות שלנו על אובייקטים בעולם, כאשר האובייקטים הללו נתונים למרותנו, אנחנו יכולים לפעול עליהם. ההכרה של אובייקט אינה נפרדת מן הפעולה על אובייקט, צריך לשנות את השאלה מידיעת השולחן, אפיסטמולוגיה, והפעולה על השולחן. הפעולה נובעת מרצון ולא מהכרה. ידיעה של הדבר אינה משנה אותו, היא החשיבה שלו בחלל ובזמן, התשוקה, הדחף אליו, משנה משהו באובייקט. כאשר אנחנו אוכלים דבר מה, אנחנו משנים את צורתו, התשוקה לתפוח שינתה אותו, הפכה אותו לאנרגיה. הגל, הפעולה על האובייקט של ההשתוקקות היא פעולה של שלילה, אני שולל את צורתו ועושה ממנו משהו אחר, אך אין עוגן, כמו העוגן הנדרש לידיעה, שנשאר לאחר הפעולה שהגיעה בעקבות ההשתוקקות. הגל, בניגוד לרעיון שידיעה מקבעת אותך במצב עניינים מסוים, התשוקה היא אינסופית, מניעה.
הרבה דברים בעולם נתונים לשליטתי (בכפוף לתנאים הסופיים של הקיום שלי), אך הפעולה שמתנגדת לרצון שלי, היא התודעה האחרת. הגל, אי אפשר לומר שיש תודעות אחרות כמו שלי, בלי להראות שבחוויה הבסיסית שלי יש התמודדות עם תודעות עצמיות אחרות. מושג החיים, כמו מושג התודעה, יש קונסטרוקציה בסיסית, החיים, שיש לה את האפשרות לשינויים. תודעה עצמית, קשירת דימויים שונים לכדי משהו, שהתודעה העצמית מאחדת אותם.
האינסטינקט. הגל מתחיל בידיעה אך עובר לאינטואיציה, מארגן את ההסבר, את טיעוניו, באופן שמשרת את ההסבר שלו.
יש תודעה עצמית שמכירה בקיומה של תודעה עצמית אחרת באמצעות עקרון התשוקה. עקרון התשוקה, אני משתוקק לדבר, להפעיל עליו שליטה, אך אינני יכול ולכן זה מראה שיש תודעה עצמית נוספת, שאיני יכול להשתלט עליה.
אין תודעה עצמית אם אין תודעה עצמית אחרת, אם יש עוד תודעות עצמיות אחרות, זה מפריע שאני תלוי במישהו אחר, אני צריך סוג מסוים של תיאום עם התודעה העצמית האחרת שמתנגדת לי, שרוצה ממני את מה שאני רוצה ממנו – שיפסיק להתנגד לי כך שאוכל לנהל אותו. מתקיים מאבק בין התודעות העצמיות השונות, 'אתה תהפוך להיות עבורי אובייקט' שאפשר יהיה לשלוט עליו. המאבק הוא טוטאלי, קרב לחיים ולמוות, שבו תודעה מאיימת על התודעה האחרת באובייקטיפיקציה, איון היכולת להתנגד לי. הדחף לחיים חזק יותר, ואז רגע לפני איבוד החיים, מישהו נכנע, האחד מוגדר כאדון והשני כעבד. הרצון שלי לאי תלות, הוביל אותי לרצון להשמדתו של האחר, הראשון שנכנע הוא העבד, השני האדון. הגל לא מניח סתם תודעה עצמית אחרת, אלא מבקש להוכיח את קיומה.
הגל, אנחנו יצורים של תשוקה ולא של הכרה, ההכרה היא סוג של תשוקה.
חזרה לשאלה של אדון ועבד, יש שתי תודעות, ביניהן נוצר אי-שוויון. חזרנו למצב של סטטוס קוו, האי שקט נמצא שם, יש תחושה של אי-מספיקות. הכל נהיה משעמם, צריך לאשר מחדש את מי שאני, משמעות לפעולה הזו שלי. העבד במצב יותר טוב מן האדון, הוא מסתכל עליו כמקור להכרה, האדון הוא דמות שהוא משרת, גדולה ממנו, יש לו משמעות לחיים שנגזרת ממנה. האדון נשאר תקוע כאשר אין לו מה שיכול לספק לו מחדש את הזהות. העבד נהיה אדון, כי יש לו הכרה עצמית, בעוד לאדון אין הכרה עצמית. לעבד שני דברים מספקים הכרה, היחס שלו לאדון, ומזה שהוא יכול לעבוד מול הטבע, הוא משנה את העולם על ידי עבודתו, ומקבל הכרה מהאדון על עבודתו. כלומר, הוא זוכה להכרה ולא האדון. מכאן צומח המרקסיזם.
המאבק. מצד אחד אני נדרש לכך שמישהו אחר יאשש את הזהות העצמית שלי, מצד שני אני שואף להיות בלתי תלוי. אחרי שמישהו הפך להיות עבד, הדיאלקטיקה לא מסתיימת, תמיד יש אי שקט. המושג של תודעה עצמית, בהתפתחות של הרוח, שב"א באמצעות פעולה, יצירה בעולם, שם זהותו העצמית היא אמיתית. הדיאלקטיקה של האדון והעבד היא שלב הכרחי בהתפתחות של הרוח, אך היא איננה מתמידה לנצח.
השינוי המרכזי שהגל מציע, קאנט – אני אדון על החושניות, הגל – רוב החושניות איננה כזו, התשוקות שלנו איננו ממומשות, יתר על כן מאפיין את התשוקה שאין בה קביעות. ההסבר של הגל איננו לוגי, אלא תובנה. אנחנו יצורים משתוקקים, הכרה היא חלק קטן מן האופן שבו הזהות העצמית שלי נבנית. הגל, התודעה היא לא רק הכרה, אלא הרבה יותר מ12 קטגוריות וצורות הסתכלות, היא האדם השלם.
הסובייקט כבעל תודעה עצמית נענה לי והופך לאובייקט, לעבד טוב יותר מאשר האדון. אז העבד משוחרר, הופך לבורגני, מקבל שחרור מעמל ידו. מרקס יהפוך את העבד לנושא האנושיות בכלל. הגל, קונסטרוקציה היסטורית, אנשים חופשיים בבורגנות כיוון שהם היו עבדים בשיטה הפיאודלית.
אני רוצה שמישהו יספק לי הכרה מבלי שאני אספק לו הכרה בחזרה. שהוא יכיר בי ואני לא אכיר בו. מתחיל בקונפליקט, אתה תכיר בי אם תרצה ואם לא תרצה, וממשיכים לשלב הבא.
הצורך בהכרה הוא מתוך מאבק, מתוך קונפליקט. זה בהחלט מתאים למגוון של תופעות חברתיות בעולם. מי שמספק הכרה צריך להיות בעל ערך, לקבל הכרה ממי שאין לו ערך זה לא משמעותי. אנחנו רוצים שיעריכו ויכירו בנו, אבל לא סתם, אלא ממישהו שיש לו ערך. לאדון זה יותר קשה מאשר לעבד, כי לאדון יש ערך ואילו לעבד לא.
לסיכום. המבנה של אדון-עבד, מבטא/יוצר מנגנון אחר שבו מצב של אי-שיוויון יכול להוליד מתוכו סיטואציה אחרת של שיוויון. אחרי שהתגלה כי העבד הוא בעל יתרון על פני האדון, הפעולה של העבד מול הטבע, הפעולה שלו הבלתי אמצעית, שהוא מעניק משמעות לעצמו על פעולה על הטבע, הופכת להיות אחת הצורות שבאמצעותן מתקבלת התודעה העצמית מפעולה על העולם. התודעה העצמית המלאה יותר נוצרת מפעולה על העולם שמעניקה משמעות לזהות העצמית. יש קבוצה של תודעות עצמיות שחזרה ליחס יותר בריא אל מול האובייקט, האובייקט יכול להעניק לה משמעות ולא רק משהו שהשליטה עליו מעניקה משמעות.
פעולת אמנות, חיקוי הטבע, אתה מעניק משמעות לתשוקות שלך לא באמצעות שליטה על האובייקט, אלא ביטוי של התשוקה. הגל, לא מובן פסיכואנליטי שהאמנות עורכת סובלימציה לתשוקות הראשוניות. הגל, יש תשוקה לידיעה, מידיעה זו עולה העובדה שצריך תודעות אחרות לשם קיומה של תודעתי העצמית, מן המאבק עם תודעות אחרות נוצרת התרבות, האמנות, החברה.
