הגל – הסובייקטיביות של הממשות
הפילוסופיה של העת החדשה – סיכומים
על פי הגל הסובייקט מכונן את העולם מתוך זה שהוא עצמו העצם. הסובייקט גם מכונן את העצם וגם הוא העצם עצמו. הכינון של האני והכינון של העולם הוא כינון משותף. אין הבחנה בין העולם והתודעה.
אצל הגל הממשות היא סובייקטיבית בשני אופנים – כידיעה עצמית של היש, כתנועה של התממשות דיאלקטית של היש. דוגמאות מתוך פרק וודאות החושים (בפנומנולוגיה של הרוח):
- כידיעה העצמית של היש – בסעיפים 100-101 אנו מגיעים למסקנה שהאמת של ודאות החושים נעוצה בסובייקט (שהוא יש), במיידות שבחישה שלו. למשל, "עכשיו" הוא יום מפני שאני תופסת אותו ככזה. כלומר, האמת של האובייקט (=הממשות) טמונה באופן שבו שאני (=היש) יודעת אותו. התקבל – הממשות היא סובייקטיבית.
אך הסובייקטיביות של הממשות כידיעה עצמית של היש אין פירושה (רק) אידיאליזם באופן כללי, קרי, שהאמת ביחס לאובייקט תלויה באופן שבו אני יודע אותו. פירושה משהו הרבה יותר רדיקלי: שהממשות עצמה נוצרת מתוך תהליך עצמי של ידיעה עצמית.
- כתנועה של התממשות דיאלקטית של היש – בסעיפים 103-105 הגל טוען שעל מנת להיחשף לאמת של וודאות החושים עלינו לחזות באובייקט מנקודת מבטו של הסובייקט. לשם כך, עלינו להיות מסוגלים להצביע על אותו האובייקט. אך בסעיף 106 מתברר שפעולת ההצבעה היא למעשה תנועה שממנה ניתן ללמוד על הממשות. בנקודת ההתחלה אנו חושבים ש"עכשיו" הוא דבר מה שקיים (is). אנו מנסים להצביע על אותו "עכשיו", אך לא מצליחים מכיוון שכבר ברגע ההצבעה אותו "עכשיו" כבר חלף. אנו מגיעים למסקנה ש"עכשיו" הוא משהו שהיה (having been), אך עד מהרה מבינים שהמשמעות היא שה"עכשיו" בעצם אינו קיים (is not) וזונחים את התובנה האחרונה. אבל, אם ה"עכשיו" לא לא-קיים, המשמעות היא שהוא כן קיים (is), וחזרנו לנקודת ההתחלה. אולם לא חזרנו לאותו מקום בדיוק. התובנה שיש לנו כעת אינה מיידית, כפי שהייתה התובנה הראשונית, אלא מתווכת ע"י שלילת שלילה. בנוסף, ה"עכשיו" הוא עדיין אוניברסלי, אך כעת הוא אוסף כל ה"עכשיו" ולא שלילתם כפי שהיה קודם. תמונת המציאות שיש לנו כעת נסמכת לא רק על תהליך השימה לעל, אלא על היסטוריית המהלכים שלנו, על התנועה שביצענו. זו התנועה שדרכה האני (היש) התעצב ומעצב את הממשות, המהלך כולו הוא מה שבגינו המציאות היא סובייקטיבית באופן הספציפי שמתואר בסעיף הזה.
