קאנט – האובייקטיביות של הקטגוריות
הפילוסופיה של העת החדשה – סיכומים
בסעיף 20 של ביקורת התבונה הטהורה קאנט מסיק שהריבוי בהסתכלות כפוף בהכרח לקטגוריות. בסעיף 19 ראינו שפעולת השיפוט היא אובייקטיבית כלומר חלה בהכרח על דימויים (כלומר בהכרח יש דימויים שעליהם ניתן לבצע שיפוטים), משום שהיא מבוצעת דרך עקרונות האחדות שהם אובייקטיביים, וכן משום שעצם היות הדימויים הנשפטים שלנו מעידה על כך שהם עונים לתנאי האחדות (אחרת הם לא היו משתייכים לתודעה שלנו). כעת, מאחר שהקטגוריות מבטאות את אופני השיפוט הטהורים והשיפוט האנושי הוא אובייקטיבי, נוכל להסיק שגם לשימוש בקטגוריות יש תוקף אובייקטיבי. הדימויים מעוצבים בדמות האחדות שהיא דמותן של הקטגוריות, ולכן הקטגוריות חלות על הדימויים שלנו באופן הכרחי.
אופני השיפוט הטהורים, באשר הם באים לידי ביטוי בקטגוריות, הם דרך הכרחית לקיומה של אחדות התופעה. בלעדי הקישור של הריבוי דרכם לא היה כלל ניסיון אחדותי, הווה אומר: לא היה כלל ניסיון.
סעיף 21+26
עד כה קאנט הראה שכל דבר שנמצא בתודעתנו עונה לתנאי האחדות המרכיבה של האפרצפציה ולכן יהיה מתאים לקטגוריות. אך עוד לא הוכחנו שההסתכלות החושנית אכן תספק לנו דימויים (ולא רק הסתכלויות שלא יוכלו להפוך להיות דימויים שלנו, כלומר לא יהיו מתאימים לקטגוריות).
בתיאור של קאנט עד כה ההסתכלות הייתה גורם לוגי בלבד. כלומר, היא שמשה אך ורק בכדי לאפיין את השכל שלנו כשכל אשר שכלו פועל באופן בלתי-תלוי בהסתכלות (המוגדרת, כזכור, כאופן הבלתי-אמצעי של קבלת דימויים). ההסתכלות שלנו, אבל, היא חושנית, כלומר, בראש ובראשונה: היא סבילה. השאלה של הדדוקציה עדיין נותנת פתוחה, אפוא, כיוון שלכאורה עדיין אפשר לחשוב על מצב עניינים שבו הריבוי שנתון לי דרך החושניות פשוט אינו "מתאים" ליכולות הקישור של הקטגוריות האפריוריות שלי.
קאנט משלים את החיסרון הזה באמצעות ההרכבה הפיגורטיבית:
כפי שלמדנו בעבר, החלל והזמן הם לא רק משקפיים שדרכן אנו מסתכלים על העולם, אלא הם בעצמם הסתכלויות שמכילות ריבוי. בשלב זה של הגזירה קאנט טוען שגם הריבוי הזה מאוחד ע"י השכל בהתאמה לאחדות המרכיבה של האפרצפציה. לכן, ניתן לומר שלמעשה השכל מרכיב את ההסתכלות החושנית. ההרכבה הזו היא מה שנקרא ההרכבה התבניתית והיא זו שנותנת את התוקף של הקטגוריות. כלומר, התבניות שבהן אנו משתמשים להרכבת העולם נוצרו בצלם הקטגוריות, ולכן כל מושא שמתווך לנו דרך התבניות האלה (החלל והזמן), גם יהיה בצלם הקטגוריות. אם כן, כל הדברים שניתנים לנו ע"י החוש בהכרח ניתנים לנו בצורות שאותן האחדות כופה, צורות המתאימות לקטגוריות. כלומר, מעצם העובדה שהמושאים ניתנים לנו דרך ההסתכלות החושנית, המעוצבת ע"י האחדות, נובע לפי קאנט שהקטגוריות חלות בהכרח על מושאי החושים
ויכוחים של קאנט עם הוגים אחרים בקשר לרעיונות שעולים בדדוקציה הטרנסצינדנטלית
מטרת הדדוקציה (והתייחסות ליום)
למה קאנט חושב שהוא חייב את הדדוקציה? גם בלי הדדוקציה קאנט היה יכול לענות ליום. מטרת הדדוקציה היא להראות שכל האופרציה של צורות הסתכלות וקטגוריות מקושר לנושא אחר שהוא רוצה לדבר עליו – התודעה. לכן, אפשר לומר שמה שקאנט בעצם רוצה להוכיח הוא יש תודעה עצמית ולא שיש אובייקטיביות (כי לא ניתן להבין שיש כללים ללא קיום של מישהו שמפעיל אותם).
התודעה והסולפסיזם (מול דקארט)
כדי שתהייה תודעה עצמית, צריך להיות משהו אחר לה. צריך להיות משהו זר שהתודעה העצמית מכירה כדי שהיא תהייה קיימת. (נשים לב לשוני הגדול מדקארט ולהתחמקות מבעיית הסולפסיזם)
