יום – מסכת טבע האדם: עקרוני המוסר הכלליים
תולדות הפילוסופיה החדשה – סיכומים
יום חושב שיש מובן למשפטי אתיקה והם ניתנים לשיפוט, הם אובייקטיביים. עבורו יש מקור אחר שממנו נשאב את המשמעות של טוב / רע, ובודאי לא מבחוץ אלא מתוכנו.
נשאלת השאלה מה מקור המוסר? השאלה הגדולה היא האם מקורו בתבונה [קאנט] או ברגש [יום].
בפרק עצמו מציג יום את השעות השונות לגבי המוסר.
המתודה של יום היא לראות מה מאפיין את הקביעות שלנו לגבי מה מוסרי – הנעים והמועיל. טוב הוא בסופו של דבר מה שמועיל. ברמה האחרת, מה שנעים הוא טוב.
נספח א – על הרגש המוסרי
לפי יום השכל לוקח חלק בשיקולים שלנו לגבי סוגיות מוסריות, הוא מודד את התועלות. אמנם הוא לוקח מקום, אבל הוא לבדו אין בו כדי לחולל גינוי או שבח מוסרי. דרוש קיומו של רגש כדי שנעדיך דבר אחד על אחר. כך אנחנו מעדיפים את המועיל על המזיק. "רגש זה אי אפשר לו להיות אלא הרגשה של קורת רוח מאושרם של בני אדם".
יום חושב בהשכל לעולם לא יוכל להיות המקור היחיד למוסר, משום ש:
1) השכל דן בעובדות או ביחסים. אין תפיסה של חטא בשכל שלא בהקשר ליחסים. השכל לא יכול לתפוס מוסר מוחלט, אלא מוסר בסיטואציות מסויימות. מוסריות אמיתית לא צריכה להיות תלויה ביחס. מעשה שיוגדר כמוסרי או חוטא הוא מורכב, ואינו רק תלוי יחס.
2) כללים מוסריים נבדקים ע"י השכל מתוך השואה בין המעשה לבין כלל מסויים. והרי הכלל הזה מלכתחילה נובע מהתבוננות ביחסים המוסריים של המושאים. יש כאן מעגליות בעייתית. מוסר אמיתי מבוסס על רגש פנימי.
עמ' 140 (מסכת טבע האדם)
יום משווה בין המוסר ליופי. אמנם סוגיות של יחסים, פרופורצייות, יכול לסייע לקבוע שדבר פיזי הוא יפה, אבל לעולם הם לא הדבר היחידי שיקבע את יופיו. יופי הוא משהו מעבר לפרופורציות שיש בדבר. (כך גאומטריקנים ומהנדסים יכולים לדבר על פרופורציות גאומטריות אבל יתקשו לקבוע באופן חד משמעי שאלות של יופי). יום עושה הקבלה בין אסתטיקה לאתיקה.
