אוגוסטינוס – עיר האלוהים: אופי השליט והשלטון
האופי של השליט הנוצרי
“When we describe certain Christian emperors as happy, it’s not because enjoyed long reigns` or because they died a peaceful death, leaving the throne to their sons` nor is it because they subdued their country’s enemies… all these, and similar rewards for consolations in this life of trouble were granted to some of the worshippers of demons.” Book 5, Ch, 24.
הצלחה של שליט נמדדת בהצלחתו בעניינים חומריים או בעצם בעיר הארצית. גם הרשעים הגדולים מגיעים בזה.
“We Christians call rulers happy, if they rule with justice; if … they are not inflated with pride. But they remember that they are but men; if they put their power at the service of God’s majesty, to extend his worship far and wide; if more than their earthly kingdom, they love [the heavenly kingdom]” Book 5, Ch. 24
האושר של השליט הנוצרי מגיע מהעולם הבא. השליט לא חייב להיות נוצרי, כי המוסד הוא לא הכי חשוב. הפוליטיקה היא אמצעי לקידום היכולת של המאמינים לעסוק בדת האמיתית והנוצרית, אך גם בלעדיה אפשר להגיע לזה. התיאור הוא פחות פוליטי ויותר הדרכתי.
“God, in his goodness, did not wish that those who believed he was to be worshiped for the sake of life eternal, should suppose that no one could attain to the highest stations and kingdoms of this world unless he made his supplications to demons. On the grounds that those evil spirits have great power in this sphere. And for that reason he heaped worldly gifts… on Constantine … who worshiped only the true god. “Book 5, Ch. 25
בשביל הנוצרים הקדומים קונסטנטינוס הוא דוגמה לשליט נוצרי, למרות שהוא לא באמת היה. בגלל שהוא רצה להראות שלא רק שטן בשלטון הוא נתן את קונסטנטינוס, ובגלל שאלוהים לא רצה שהנוצרים לא יתלהבו יותר מדי הוא דפק את שאר השליטים
The name `paterfamilias`, a name that has become generally used that even those who exercise unjust rule rejoice to be called by this title. On the other hand, those who are genuine `fathers of their household` are concerned for the welfare of all in their house hold in respect of the worship and service of God, as if they were all their children, longing duty to give orders to men” Book 19, Ch.16
הוא רוצה שהאדם יחשוב על הפוליטיקה כאקט חברתי יותר מכל, וזה משום שטבעו הראשון של האדם הוא חברתי ולא פוליטי. השליט צריך לחושב על עצמו כאב המשפחה במשפחה תקינה, לא כעריץ – תומך ועוזר לאחר.
השלטון והשליטה הפוליטיים כלא טבעיים
“He [God] did not wish the rational being, made in his own image, to have domination over any but irrational creatures, not man over man, but man over the beasts. Hence the first just men were set up as shepherds of flocks, rather than as kings of men. So that in this way also God might convey the message of what was required by the order of nature, and what was demanded by the deserts of sinners.” Book 19, Ch. 15.
הכול צריך להיות בהסכמה ודמיון, בפשרה, בשל היותו של האדם לא פוליטי. ללא שליטה. סדר הטבע הראשוני לא היה צורך במלכים משום שהיה שוויון, והמסגרת בין בני האדם הייתה קהילתית.
"The first cause of slavery, then, is sin, Whereby man was subjected to man in the condition of bondage. … And yet by nature, in the condition in which God created man, no man is the slave either of man or of sin…” Book 19, Ch. 15.
אין שליטה של אדם אחד על אחר אלא אם כן עברנו את החטא הקדמון
עמדת אוגוסטינוס לעומת אבות הכנסייה
יותר מפשרת בין העמדות השונות. אוגוסטינוס הוא ההוגה החשוב ביותר מהמאה החמישית לספירה עד המאה ה- 13.
