סיכום מאמר "שלום מתוך אימה" פול ג'ונסון:
ג'ונסון טוען ששת"פ בין בריה"מ לבעלות הברית בזמן מלה"ע ה 2 נבע משיקולים של ריאל פוליטיק ולוו ברגשות חשדנות הדדים מתמידים. בריה"מ מנהלת סוג של מלחמה קרה מול מדינות המערב מאוק' 1917- "מהפכת אוקטובר" ברוסיה. ארה"ב לא מבינה עדיין שעומק חדירתה באירופה היא זו שתשרטט המפה הפוליטית של אחרי המלחמה. מה שהאמריקנים לא מבינים, זה שלא מספיק שיש ניצחון אסטרטגי – אם הוא לא מגובה בניצחון פוליטי. זאת במקביל כאשר הרוסים כל הזמן חושפים בגלוי את כוונותיהם לעוד שטחים, והאמריקנים לא מבינים שמדובר פה ברצון לקבוע עובדות בשטח שמעבר למלחמה עצמה.
הסיבה למלחמה הקרה לפי ג'ונסון היא תפיסה של סובייטים שכל משטר שאינו סטליניסטי קומוניסטי- בעצם עוין ומסכן את בריה"מ. אם בריה"מ יוצאת מנקודת הנחה כזו- שום הסדר קבע בינה לבין מדינות קפיטליסטיות אינו אפשרי. השאלה עבור ברה"מ היא לא "האם לנהל מאבק נגד העולם המערבי" אלא מתי לנהל את אותו מאבק אידיאולוגי.
הסכנה שנשקפה ליציבות אירופה שלאחר המלחמה נתגלתה לעין לראשונה בוועידת טהרן בהשתתפות צ'רצ'יל (ראש ממשלת בריטניה ב1940-1945), רזוולט (נשיא ארה"ב בין השנים 1932-1945) וסטלין (ראש ממשלת רוסיה) בנובמבר 1943. בועידה זו דנו שלושת המנהיגים במלחמה נגד גרמניה אך כבר אז היה ברור שהבעיה האמיתית היא רוסיה. צ'רצ'יל שהבין זאת, ניסה להעיר את תשומת ליבו של רזוולט בעניין תוך שהוא משתמש במדיניות כפולה ומתדיין עם סטלין במקביל.
"המסמך הנבזי" היה ניצחון של צ'רציל להרחיק את סטלין מהים התיכון במחיר רומניה ובולגריה. צ'רצ'יל רצה להציל את יוון ממלתעותיה של רוסיה בשל החיילים הבריטים ששהו שם ועל כן פנה לסטלין בבקשה לחלוקת אינטרסים וסטלין הסכים לכך, דבר שהופך את צ'רצ'יל לאיש אשר בפועל חסם למשך דור את מרחב הים התיכון מפני הטוטליטריות.
וועידת ילטה בפברואר 1945- כבר היה ברור שעניין ניצחון בעלו הברית הוא עניין של זמן. לכן גם בפברואר טרם הסתיימה המלחמה- אפשר שכל אותן בעלות ברית ישבו ויחליטו על חלוקה של אזורי השפעה בין כל המדינות. חלוקה לאזורי השפעה בתוך אירופה – מה שחשוב בוועידה זה סוגיית פולין: סטלין במסגרת הוועידה זוכה לניצחון פוליטי גדול , כי הוא מקבל את כל פולין תחת השפעתו. סטלין עושה פעולות ראוותניות בפולין: מוציא מהחוק ושופט את כל המנהיגים שאינם קומוניסטים או מזוהים איתו. גם ברומניה, הונגריה, בולגריה. הוא הבטיח בחירות חופשיות אבל בפועל כל המפלגות הדמוקרטיות נרדפו מול אוזלת ידם של מדינות המערב.
המברק הארוך- טען שהמשטר הסובייטי שואף מטבעו להתפשט ולהרחיב את מעגל השפעתו. ארה"ב הייתה חייבת לבלום את ההתפשטות במקומות בהם היא מתנגשת עם האינטרס האסטרטגי שלה.
סוף מלחמת העולם השנייה היוותה סיום לבריטניה באשר לתפקידה כשומרת הסדר והשלום באירופה. בריטניה לא הייתה עוד מסוגלת למלא תפקיד זה. סממנים לכך אפשר לראות במלחמת העולם הראשונה ממנה יצאה עם חובות רבים. כעת ארה"ב מחליפה את בריטניה במסגרת שורת התחייבויות כלפי אירופה. במרץ 1947 טרומן נואם ואומר שמעתה ארה"ב לא דוחה יותר בקשות עזרה ואז מתחיל עידן דוקטרינת טרומן המחליפה את דוקטרינת מונרו משנת 1823.
דוקטרינת טרומן הינה מדיניות אמריקנית שעל פיה תתמוך ארה"ב בעמים החופשיים הנאבקים בנסיונות שיעבוד ע"י מיעוטים חמושים או כתוצאה מלחץ מדיני. במקור הייתה הדוקטורינה מדיניות נגד לפעולות ברית המועצות ובמיוחד נגד תמיכתה בתנועות הקומוניסטיות באיראן, טורקיה ויוון.
תוכנית מרשל: התוכנית להבראת אירופה מתחלואי מלחמת העולם השנייה. תוכנית מגובשת ומפורטת שחתמו עליה 22 מדינות אירופאיות . הרעיון- ארה"ב נותנת כספים לאותן מדינות בהתאם לשורת תנאים של ארה"ב, כך שבסוף הן לא יזדקקו להישען על ארה"ב . יישום התוכנית הצליח ומדינות אירופה משתקמות, ושיקום כלכלי מוביל ליציבות פוליטית (תפיסה מאד ליברלית, מה שאפיין את התפיסה האמריקנית). צומצמו פערים בין אירופה המערבית לבין ארה"ב. הבעיה הייתה, שנוצר פער משמעותי בין מערב אירופה למזרח אירופה. אותו מסך הברזל שציין צ'רצ'יל הופך לגבול בין מחסור לבין שפע.
יוני 1948 משבר ברלין : לארה"ב לקח זמן להבין את האיום ממזרח. פעולות בריה"מ במזרח אירופה עוזרות לארה"ב להפנים שיש יריב חדש שצריך לתת לו מענה. הוחלט על מענה – שיקום גרמניה (איפה שלא שולטת ברה"מ). בריטניה צרפת וארה"ב ערכו הסכמים בעניין, וסטלין כעס והפעיל לחץ על דרכי הגישה לברלין ומנתק את מערב ברלין מחשמל. הם הצליחו להתגבר על המכשול- לספק סיוע לברלין, ואט אט הגיעו לפי 3 מהמינימום ההכרחי של אספקה לברלין- ניצחון מוראלי על בריה"מ, ודעת הקהל הגרמנית הפכה מעוינות לכוחות המערבים- להתעניינות בתמיכה ובנוכחות שלהם. זה גורם לסטלין פחות משנה להסיר את המחסומים.
לסיכום משבר ברלין: לאחר ששלושת בעלות הברית חתמו על הנהגת מטבע גרמני חדש באזורי ההשפעה שלהם והעניקו עצמאות פוליטית לגרמניה המערבית- סטלין חוסם את דרכי הגישה לתוך מערב ברלין. ארה"ב מגיבה ברכבת אווירית לעיר וכעבור שנה סטלין נסוג ממדיניותו ומאפשר מחדש מעבר לשיירות.
באוגוסט 1949 בריה"מ מבצעת ניסוי גרעיני ראשון מוצלח. משמעותו המיידית- אבד המונופול הגרעיני של ארה"ב. מהלך זה עודד את ארה"ב לאפשר למדינות כמו ישראל לבנות "מפעלי טקסטיל" בדרום… המונופול הזה של ארה"ב על הגרעין היה רק לכאורה; במחסנים לא הייתה כמות מבצעית של פצצות אטום.
לגבי יוגוסלביה- בריה"מ לא הייתה סובלנית כלפי משטרים לא קומוניסטים כמו ביוגוסלביה. סטלין לא הסתפק שמשטרים יהיו קומוניסטים, אלא הרעיון היה שיהיו מוכפפים למרות מוסקבה. יוגוסלביה במקרה זה זכתה לעצמאות מסוימת. נשיאה התנגד לסטלין. סטלין פחד להילחם נגדו כי חשש שמדינות המערב יצטרפו אליו (טיטו). לכן סטלין לא יצא למלחמה לפי ג'ונסון.
לגבי סין- סטלין קידם מדיניות שונה: במסגרתה היה לו חשוב להדגיש לסינים שיש להם את אותם אינטרסים: הוא עשה זאת באמצעות מלחמת קוריאה 50-53 כשמלחמה זו דחתה ב 10 שנים את היריבות והמלחמה בין סין לבין בריה"מ.
זה הרקע למלחמת קוריאה: מלחמה קשה בעלת קורבנות רבות. מלחמה זו השיגה:
הכרה באו"מ כגוף יעיל (גם אם מוגבל). טרומן יכל ליזום את המלחה דרך האו"מ אבל הוא התעקש שיהיה לו גיבוי מהאו"מ ולקבל אישור באסיפה הכללית. הוא מיצב את האו"מ כחלק מרכזי בתהליכים בינ"ל ומלחמות.
ביסוס המוסד הנשיאותי האמריקני כרשות מבצעת עליונה המסוגלת ליזום ולנהל מלחמות בעצמה. טרומן לא עבר דרך קונגרס: הוא העביר זאת דרך האו"מ וזהו. המוסד הנשיאותי לא זקוק לאישור הקונגרס כדי לפתוח במלחמה.
יצירת חיץ בין סין לארה"ב. יחסי בין ארה"ב אז עכורים וזו הייתה מטרתו של סטלין: ליצור חיץ מפריד ביניהן ויצר יריבות. סטלין אבל לא השיג באופן מוחלט מטרותיו: תלות בין סין לבריה"מ- לא נוצרה!
מלחמת קוריאה הפכה את מרוץ החימוש לתופעה קבועה במער הבינ"ל. בין הצדדים יש שנאה הדדית ורגשי חשדנות.
סטלין שנא מארבים ולכן הוגבלה כניסת זרים לתוך בריה"מ למינימום הכרחי (רק דיפלומטים וכו'). העם הרוסי היה מודע למידת השנאה מכל מה שמייצג זיקה לערך מערבי- ולכן הוא היה מודע לעובדה שכל מגע שלו עם גורם זר- מסכן אותו. המשטרה החשאית של סטלין משתמע באמצעים רבים לפקח יומיומית על כל אדם במוסקבה ומחוצה לה. משטרו של סטלין תם ב 53- חוטף שבץ ומת. בזמן של השבץ עד מותו 500,000 נהרגו תחת המשטר. בזמן שהמצב בבריה"מ כה גרוע- ארה"ב משגשגת כלכלית ויש בה תופעה של תרבות צריכה גדולה. הקפיטליזם מתפשט מארה"ב לאירופה בעיקר, יפן… גל הפטריוטיות בארה"ב מלווה בשנאת זרים וציד מכשפות. ציד זה ביטא רגשות עזים בתוך החברה האמריקנית שהייתה פתוחה אך פגיעה: היו לה מעט אפשרויות הגנה מפני חדירה למנגנוניה (מה שבריה"מ ניסתה כל הזמן לעשות ובגלל "חפרפרות" הצליחה בנוגע לגרעין למשל).
מקרתי- המקור למונח "מקרתיזם": ג'ונסון טוען שמרקתי לא ראה בפוליטיקה תחום רציני אלא משחק, מה שאפשר את פעולות מקרתי- מורך הרוח של מוסדות בוושינגטון להתנגד לפעולות שהוא נוקט בהן. והיעדר חוקים ברורים באשר להוצאת דיבה.
מקרתי לא זכה לתמיכה פוליטית ולא של המוסדות המשפטיים- שניהם התנגדו לו. הכוח שלו- הוא ניצל מנגנון שהיה קיים בארה"ב מימי קדם שנקרא וועדות קונגרס: במסגרתם אפשר היה ליזום משפטים אזרחיים וכך יצר משטר של פחד: הוא שופט ומאשים דמויות על כך שהם פרו-קומוניסטים. הוא הרס על בסיס תדמית בלבד- אנשים רבים, ביניהם צ'רלי צ'פלין. כל תמיכתו של מקרתי באה מהציבור. מחליף טרומן, אייזנהאואר- הבין שיש קשר מיידי בין מלחמת קוריאה לבין מקרתיזם: ברגע שתסתיים המלחמה- תסתיים תופעת המקרתיזם. לכן אייזנהאואר פעל לסיום המלחמה.
1957- בריה"מ משגרת לווין ראשון לחלל "ספוטניק": הישג זה יצר רושם כאילו יש עליונות טכנולוגית של בריה"מ על ארה"ב. במציאות זה לא היה נכון, ומשבר הטילים בקובה- הוא ביטוי לרצון של חורצ'וב להדביק את הפער עם ארה"ב. כלכלית- בריה"מ מפגרת אחרי ארה"ב מאד. באמצע שנות ה 60 בריה"מ מבקשת לקדם מדיניות של דטנט: רעיון של הקפאה של מגמות תוקפניות: לא היה מדובר בדבר פרט לרצון הסובייטי ליצור שאננות בקרב האמריקנים שתאפשר הסתננות פנימה למנגנונים אמריקנים. המטרה לא מומשה כי ארה"ב לא קנתה את אותה "מדיניות הקפאה", נשארה דרוכה ולא הייתה שאננה.
SALT 1ו- 2: שיחות להגבלת מרוץ החימוש. 69 ו 74. בריה"מ מתחייבת לשיפור הדרגתי בתנועה החופשית של בני אדם ורעיונות. היו הסכמים רבים וארה"ב לא אישרה, כי בריה"מ פתחה במלחמה באפגניסטן.
