"החברה הטובה"-
ג'ון רולס– הפילוסוף הפוליטי החשוב בסוף המאה ה-20. רולס היה כמעט הראשון, אחרי 100 שנים של תפיסה אנטי פילוסופית במדעי החברה, שאמר שיש לשאול את שאלות היסוד הגדולות, למשל- באיזו חברה אנחנו רוצים לחיות. שומפטר הוא אחד מהאבות המייסדים של הגישה המוסדית והביהייביורלית. הוא אמר שהתיאוריה הקלאסית של דמוקרטיה שואלת על ערכים. שומפטר אמר שאנחנו מדברים על משאלות לב ולא על מדע ולכן הוא אמר שצריך לעזוב את זה וללכת למקום בו אפשר להסתכל על הפרקטיקה. בהמשך היה קשה לשאול שאלות פילוסופיות במדע המדינה. כל גישה הלכה והתחרתה עם רעותה מי הגישה המדעית יותר. הייתה דה לגיטימציה לשאול את השאלות החשובות יותר. במהלך רובה של המאה ה-20 לא היה לגיטימי לדבר על השאלות הגדולות והחשובות כמו אלה של הפילוסופיה הפוליטית שבלטה ביוון- מהו הראוי, מהם הערכים המשותפים וכו'. מתוך תפיסה שזה לא מדעי ושזה משהו שעושים בשיחות מחוץ לאקדמיה ולמדע. הייתה תפיסה חזקה של מדע פוזיטיביסטי.
ג'ון רולס יוצא עם ספרו- תיאוריה של צדק ושואל את השאלות הגדולות- מהם עקרונות הצדק של החברה הטובה? הוא עושה זאת בגדול ומשנות ה-70, ובעיקר בשנות ה-80 וה-90 מתחולל ויכוח ודיון ציבורי ואקדמי רחב היקף על השאלות האלה- באיזו חברה אנו רוצים לחיות וכו'. רולס היה מוצלח כי הוא עבד בכלים שדומים לחבריו מדעני החברה. הוא אמר שתיאוריה טובה היא תיאוריה קומפקטית- יש לה מרכיבים מעטים שבעזרתם ניתן להסביר את כל מה שמנסים להסביר. רולס מציע לנו תיאוריה של צדק- מהי החברה הטובה ולפי איזה עקרונות צריך להתנהל.
רולס מציע לנו ניסוי פילוסופי ואומר לנו: בואו נדמיין שכל אחד מאיתנו נכנס מאחורי מסך הבערות, כלומר מסך שברגע שעברת אותו, אתה לא יודע את עובדות הבסיס לגבי מי שאתה- גבר או אישה, מהכפר או מהעיר, האם המצב הכלכלי שלך טוב או גרוע, האם אתה נכה וכו'. כשאדם עובר מעבר למסך הבערות, הוא נכנס למצב הראשוני (המצב ההתחלי), מצב בו כל אחד יודע שהוא צריך להיות שותף בדיון על עקרונות הצדק. רולס מציע שאם נעשה את המסע הזה ונאבד את המרכיבים האישיים של זהותנו ורק נדע שעלינו להכריע ביחד על עקרונות של צדק, הרי שנגיע לתפיסה מאוד ברורה של עקרונות הצדק. עקרונות הצדק של רולס הם שניים:
- עקרון החירות: עיקרון היסוד של הליברליזם, עיקרון האומר שלכל אדם יש את החירות לפעול למען קידומו האישי, כל עוד הוא לא מזיק לזולת.
- עיקרון השונות/ ההפרשיות: יש אפשרות לאי שוויון, אך הוא מותנה בכך שהחלשים ביותר בחברה יקודמו גם הם. אנחנו לא יודעים כיצד נצא ממסך הבערות, אז אנחנו צריכים לשקול מה יקרה אם נצא במצב הרע ביותר. אומר רולס, יש לדאוג שיהיה מיקסום של התועלת עבור החלשים ביותר בחברה.
אם אנחנו בוחנים את התפיסה של רולס בצורה ישירה, הוא הצליח לקחת את החברה התחרותית ביותר- החברה האמריקאית, ולומר לה שאם רק תלכו עם הנחות היסוד שלכם, גם אתם, התחרותיים והקפיטליסטיים ביותר, תהיו חייבים להבין מאחורי מסך הבערות, שאתם חייבים לדאוג לחלשים ביותר בחברה. זו הגדולה של רולס. את ההישג הזה אי אפשר לקחת לו. הליברליזם הקלאסי מצודד בכך שכל אחד דואג לעצמו ומינימום התערבות של המדינה. רולס אומר שאפילו אם אנחנו דואגים רק למימוש העצמי שלנו, אנחנו צריכים לחשוב על האופציה בה אנחנו נהיה במצב הגרוע ביותר ואז אנחנו צריכים לחשוב כיצד לעזור לחלשים. אבל, יש גם בעיות בתפיסה של רולס– התפיסה של הצדק הכלכלי– האם באמת מה שהוא מציע לנו הוא עיקרון של שוויון, האם זהו עיקרון המספק את חוש הצדק שלנו?
רולס לא מתיימר לדבר על מהי החברה הטובה, אלא על השאלה הפרוצודרולית של מה הם עקרונות הצדק. הוא מדבר על הright ולא על הgood. תפיסת החברה של רולס– חברה הדנה בשאלות של צדק ולא של מהם הערכים המשותפים. תיאוריה של צדק מנסה לקבוע הסדרים מינימאליים המחייבים את המדינה. את השאלות על הערכים הוא משאיר לפוליטיקה.
רולס מטפל בנושא שנקרא צדק כהוגנות, הוא בוחן תהליכים שיאפשרו צדק, הוא בתפיסה מינימליסטית רק לגבי העקרונות שיסדירו את התפיסה הכלכלית חברתית.
אם כן, ישנן שתי ביקורות:
- צדק כלכלי חברתי: האם עקרון השונות הוא עיקרון של שוויון? רולס יגיד שאין כאן תפיסה של שוויון מהותי, אלא של שוויון הזדמנויות.
- מדוע העקרונות הללו נוגעים לגישה הכלכלית? מה הן הנחות היסוד או האידיאולוגיה המוסווית שלו?
א. הוא יוצא מתפיסה השמה במרכז את הפרט, האינדיבידואל, שדואג לעצמו ולאינטרסים שלו.
ב. רולס מתייחס לאינטרסים כלכליים.
ג. רציונאליות– כל אחד ינסה לחשוב במצב הכי גרוע שהוא יכול להגיע אליו, כיצד הוא יכול למקסם את המצב שלו? עיקרון mini-max.
מתקבלת כאן תפיסה שאנחנו מכירים היטב, הפרט הדואג לאינטרסים הכלכליים שלו. מי שיבקר בנחרצות מתוך הפילוסופיה הפוליטית את הולס יגיד: מי אמר שזה נכון וראוי? יכול להיות שהמקום הכי נכון, אמיתי וראוי בו כל אחד מאיתנו חושב על עצמו הוא בתפיסה של הערכים שלנו, של הקהילה שגדלנו עליה וכו'. לבוא מבחינה פילוסופית עם בחינה אטומיסטית, זו תפיסה מעוותת של מה שקורה ותפיסה בעייתית מבחינה נורמטיבית. הביקורת נגד רולס תגיד שאנחנו צריכים לבחון את הקבוצה ממנה מגיעים הפרטים כחלק ממי שאנחנו. אי אפשר להגיד לנו להשאיר את הערכים בבית ולהתעלם מהשאלות הגדולות של – באיזו חברה אנחנו רוצים לחיות? יכול להיות שהקבוצות המוחלשות לא מוחלשות רק בפן הכלכלי ואי אפשר לסתום הכול בעזרת כסף. הביקורת על רולס תגיד- יש לנו ויכוח הנוגע להנחות היסוד שלך. מבקריו יציגו את התפיסה הקהילתנית– communitizem: האדם מוגדר על ידי הקהילה והחינוך שקיבל ואי אפשר לזרוק את זה. רולס יגיד- בבקשה, אתם רוצים חברה מתקדמת? אין בעיה, זו הזירה הפוליטית, היא פתוחה וכל אחד יכול להגיע ולהילחם. אני מדבר רק על העקרונות הכלכליים. רולס אומר שהוא לא נכנס לרמה של הערכים.
לסיכום: הקדשנו את השיעור לדיון בגישה נורמטיבית, האומרת שאנחנו שואלים את השאלה מהי החברה הטובה והראויה שהיינו רוצים לחיות בה. מי שהביא את הדיון הזה הוא רולס עם התיאוריה של הצדק, זו תיאוריה אסתטית ויפה. רולס הוא מינימליסט היושב על כתפי המסורת הליברלית ומקבל את התפיסה של האמנה החברתית של הובס ורוסו, על ניסוי המחשבה הגדול בו נקבעים עקרונות הצדק. הוא מוצא שני עקרונות- המימוש והשונות. נגד רולס יצאו ביקורות רבות. הויכוח הגדול היה בין תומכי רולס לבין הקהילתניים, שדיברו על סוגיות של זהות, הגדרה עצמית וערכים משותפים ואמרו שהם רוצים לראות חברה שיש בה ערכים משותפים ולא מינימליזם. רולס נטוע בהנחות יסוד של חברה קפיטליסטית אמריקאית, הוא דואג רק לחלשים ביותר, אז זהו צעד קטן.
ראה גם: ליברליזם של רווחה וג'ון רולס
אולי יעניין אותך גם:
