משבר הלגיטימציה של הדמוקרטיה הייצוגית ודמוקרטיה השתתפותית

משבר הלגיטימציה של הדמוקרטיה הייצוגית ומודל הדמוקרטיה השתתפותית

גם הניאו ליברליזם מדברת על כפר גלובלי (היחלשות מאסיבית של המדינה) וגם התפיסה הרב תרבותית מדברת על אתגר גדול למדינה בדמות קהילות רבות שחיות בתוך המדינה.

לפי מאייר, מאז מלחמת העולם השנייה אנו נמצאים בכאוס כללי. במאה ה-21 אנו לא רואים כיצד חוסר הבהירות, כיצד השינוי הפוליטי יגיע לכדי משהו יציב וקבוע. חוסר הנוסחאות הקבועות של איך הפוליטיקה עובדת.. הפוליטיקה נמצאת בחוסר וודאות מול אתגר, נראה שיש משבר משמעותי אל מול הדמוקרטיה היצוגית.

מאייר מסביר שיש להתחיל ממה שנראה בתחילה כוודאויות, אם מסתכלים על מה שהציבור חושב ועל מה חוקרי הפוליטיקה חושבים נדמה לנו שאנו נמצאים במשבר של הדמוקרטיה, אולם אפשר לנתח אחרת ואיך שזה נראה:

סימנים של משבר הלגיטימציה של הדמוקרטיה (Delalignment):

1. שיעור ההצבעה בבחירות – בהשוואה בינ"ל, בצד אחד של הגרף ניתן לראות שיעור הצבעה באוסטרליה שהוא 90%, בשל חובת ההצבעה. בגרמניה 80%, בישראל 63% ויש מדינות שאפילו פחות. ברוב העולם הדמוקרטי, ה-turnout הוא 60%~.

בממוצע בין 49' לשנות ה-2000 הוא 78% הצבעה בבחירות בישראל.

1. עניין בפוליטיקה – ברוב המדינות האירופיות, 40%-50% מהאזרחים מתעניינים במידה מסוימת בפוליטיקה. כלומר, למעלה מ-50% מהאזרחים לא מתעניינים בפוליטיקה כלל.
2. ניידות הקולות (מעבר בין מפלגות) – עפ"י מדד זה בודקים את ההשתייכות המפלגתית. אנשים בד"כ שייכים למפלגה אחת בצורה יציבה לאורך זמן. בעבר, המפלגות הגדירו זהות באופן רחב (קופ"ח, תנועות נוער). משנות ה-90 יש שינוי בדפוסים אלו. באירופה, 20% מהאנשים מצביעים כל פעם למפלגה אחרת.
3. אמון במוסדות – 40% מהאוכלוסייה מביעים אמון בפרלמנט (בישראל), בכך שהוא מייצג את העם כריבון.
4. שיעור החברות במפלגות – בישראל, 5% מהאוכלוסייה חברים במפלגות, בארה"ב השיעור יותר גבוה – 19%. באירופה, זה נע סביב 5%.

אנו עדים להתפוררות מערכת הלגיטימציה של הדמוקרטיה. מאייר מציע להסתכל על הנתונים בצורה אחרת – Realignment (היערכות מחדש). לגבי נתוני ההצבעה בבחירות, נכון שאנשים משנים את ההצבעה שלהם, נכון שמפלגות עולות ונופלות חדשות לבקרים, אך אם מסתכלים על הנתונים בצורה קונסיסטנטית – לאורך הציר ימין-שמאל ניתן למקם כל נושא חדש שעולה וכל מפלגה חדשה. לדוגמה, מפלגת הירוקים הציגו עצמם כמפלגה שלא נוקטת צד אלא נמצאת מקדימה, אך מיקומה על הציר הוא בין המרכז לשמאל. לדעתו הנוסחה עדיין עובדת, ההצבעה היא עדיין לשני הגושים הגדולים, השינויים בהצבעה נעשים במסגרת אותו הגוש. לדוגמה: בוחר של מפלגת העבודה שיצביע מרצ, שתיהן באותו הגוש.

ימין                                                                                                                  שמאל

מפלגות ימין קיצוני                                 מפלגת מרכז            מפלגות ירוקות

מאייר לא מתייחס בתיאוריה שלו לאחוזי ההצבעה הפוחתים, אלא רק להצבעה הלא עקבית. בחברה האזרחית ישנם אלו שלא מצביעים אבל הם פעילים בצורה לא פוליטית, אקטיביים בצורה שונה, כמו חברות בארגונים א-פוליטיים. אי הצבעה לא מראה על חוסר מעורבות בפוליטיקה כיוון שיש עוד דרכים להשתתפות.

הצעה נוספת לבחינת השינויים הפוליטיים מציעה שינוי בתפיסת הדמוקרטיה: דמוקרטיה השתתפותית.

דמוקרטיה השתתפותית

צורת שלטון בה אזרחים חופשיים ושווים מצדיקים החלטות בתהליך דיוני (דליברטיבי) המניב קבלת החלטות ומדיניות העומדת לביקורת. בדמוקרטיה לא כל אחד רוצה להיות מעורב, אבל בדמוקרטיה מסוג זה צריכה לשתף את בעלי האינטרס סביב נושא מסוים כמו הצלת יער מכריתה. אלו יבחנו את הנושא לעומק וישתתפו.

יש פרקטיקות שעוסקות בנושא זה כגון ועידת אזרחים. לוקחים נושא מרכזי, בישראל זה יכול להיות תשתיות או סל התרופות, מכנסים ועידת אזרחים – אנשים שאינם מומחים אבל הם בעלי עניין בתחום. ועידת אזרחים זו דומה למשאל עם מצומצם (קבוצת מיקוד), הם עוברים תהליכי פגישה עם מומחים וקריאת חומרים. בסוף התהליך כותבים נייר מדיניות, גם אלו שהגיעו מדעות מנוגדות יוצרים יחד מדיניות אחידה. ישנן מדינות שמאמצות את נייר המדיניות למדיניות כלל ארצי.