רמב"ם – מורה נבוכים סדר ומבנה
אחד הדברים המיוחדים במשנה תורה הוא שהרמב"ם משנה מהסדר של המשנה. אך במורה נבוכים לא רואים סדר, לא רק בין הפרקים אלא בתוך הפרקים. זו אחת השאלות שמעסיקה את חוקרי הרמב"ם.
הפתיחה למורה נבוכים של הרמב"ם – גם מעשה בראשית א"א ללמד בספר ברור, ק"ו מעשה מרכבה.
משל הברק של הרמב"ם – יש ידיעות עמוקות שאנחנו יכולים לחוות אותן רק כברק. חוויה שמופיעה אך כשם שמופיעה היא גם נעלמת. רגע האור שנוצר עם הברק כמעט לא מותיר שום רושם אחריו. הוא נעלם. הרמב"ם מתאר כאן חווית הבנה של ידיעות נשגבות אותן א"א לסחוב לתוך החיים. המיסטיקנים אומרים שזה בשל העובדה שהרגעים האלה הם בלתי לשוניים, ידיעה שא"א לתפוש במילים ולכן גם א"א לסחוב את זה בחזרה לחיים.
הקטע הזה הולך להסתר במורה נבוכים של הרמב"ם שוב ושוב. ב א'-ס"ב כותב הרמב"ם שהמייחד את הידע הנשגב שתמיד זוכרים אותו, בניגוד לחווית החמיקה המובעת בפתיחה. א'-ס"ב: "בספרים שנכתבו על חוכמת האלוהות התברר שאת הידיעה הזאת אי-אפשר לשכוח, כוונתי להשׂגת השׂכל הפועל, וזאת משמעות דבריו: ותלמודו מִתקיֵם בידו". אך בפתיחה של מורה נבוכים אומר הרמב"ם שככל שידע נשגב יותר הוא חמקמק וארעי יותר, וממילא האדם, למרות שיצר את ההבנה הוא חווה אותה כאילו היא נחתה עליו. הידע הגדול בסוף כמעט באופן ספונטני מכה באדם.
המקום בו הרמב"ם מתאר את ההארה האינטלקטואלית בהקדמה למורה נבוכים, בדיוק באמצע שהוא מסביר את המבנה של מורה נבוכים, מיד אחרי שהוא מסביר שהוא הולך לכתוב בראשי פרקים.
במורה נבוכים הרמב"ם רוצה לתת לקורא את החוויה של הברקים. רגע של אמת ואז הסחת דעת מהאמת שזה עתה נוצרה. לעורר הבנות ומיד לקבור אותן בדיונים אחרים. מי שלא קורא לפי הסדר לא יחווה את החוויה של מורה נבוכים כפי שתכנן אותה הרמב"ם. יצירת סדר מלאכותי היא נגד רצונו של הרמב"ם. מורה נבוכים של הרמב"ם לא מסודר כי החוויה האינטלקטואלית המיסטית היא כאוטית, והרמב"ם רוצה לחקות אותה, כדי לא "לנגוד את המטרה האלהית". הידע האמיתי נרכש אף פעם לא באופן שיטתי, אלא מכה באדם לפתע. יש בלם בפני ההבנה כדי שההבנה תתרחש בצורה הנכוה.
פופר רצה לאפיין טענה מדעית כי הניסוח הקלאסי קרס. כבר א"א להגיד שטענה מדעית היא מה שהוכח, כיוון שבשל קשר האינדוקציה א"א להוכיח כלום. ובכ"ז אנחנו רוצים להגיד מהי טענה מדעית ומהי לא, שיש הבדל בין הטענה שיש פיות לבין הטענה שיש גרוויטציה. פופר אומר שההבדל הוא שטענה מדעית ניתנת להפרכה. יש מבחן הפרכה, ואם הטענה לא עומדת בה היא מופרכת. תאוריה שרק ניתנת להוכחה אך לא להפרכה היא תאוריה פסבדו-מדעית. זה לא אומר שהיא לא נכונה, אלא רק שהיא לא מדעית.
מורה נבוכים של הרמב"ם נופל בכשל. אם אדם סבור שהרמב"ם חושב שהעולם קדמון, יגידו לו שזה נסתר במקום אחר. אך אפשר להגיד שכשהרמ"ם אומר שהעולם נברא הוא מנסה להסתיר שהעולם קדמון. בגלל שהרמב"ם אומר שהוא הולך לשקר, א"א להפריך אף טענה לגבי מורה נבוכים. תמיד אפשר להגיד שכאן הרמב"ם שיקר.
דרך לבדוק תאוריה על הרמב"ם היא לבדוק את הפשטות שלה – הסברים קצרים שמסבירים הרבה ולא הסברים גדולים שמסבירים מעט.
מורה נבוכים של הרמב"ם הוא חסר משמעות ללא כל הקונטקסט.
מורה נבוכים – הרמב"ם
