בחלק הראשון של הנבואה על פי הרמב"ם דיברנו על מה זה אומר להיות נביא, אך עוד לא דנו מהי נבואה עפ"י הרמב"ם, אנו עוד רחוקים מכך.
שלושת השלמויות של הנביא:
א) שלמות שכלית
ב) שלמות המידות
ג) שלמות הכח המדמה
שלמות הכח המדמה –על פי הרמב"ם לכח המדמה שני תפקידים: (א) היכולת להנכיח את רשמי החושים גם בהיעדרם. לפי הרמב"ם אנשים עם כח מדמה חזק מסוגלים להפוך את הרושם של העצמים אצלם בדמיון שזה יהיה פחות דהוי, שזה יהיה יותר אמיתי. החולשה של הכח המדמה הוא אחד הדברים שעוזרים לנו להבחין בין מציאות לדמיון. אדם עם כח מדמה חזק יכול לראות את הדברים בצורה לא דהוייה. (ב) היכולת להרכיב את מושא החושים ולייצר דברים מתוך החוויות הסנסואליות, שאותם אף פעם לא ראינו. לדוג', אנו יכולים לדמיין ספינת ברזל, ויכולים לדמיין ציפור, לא יכול להיות שתהיה ספינת ברזל עפה באוויר, אך הכח המדמה יכול לעשות זאת. אפשר גם לדמיין אדם עם הרבה מאד עיניים, למרות שזה בלתי אפשרי. אדם עם כח מדמה חזק יכול להרכיב מהרשמים שהוא מקבל, גם דברים מאד רחוקים מהחוויה הראשונית שהוא חווה בחושים. אך גם הדמיון מוגבל, ואדם לא יכול לייצר בדמיון משהו שהוא אף פעם לא חווה. עוור לא יכול לדמות צבע.
לפי הרמב"ם אנשים עם שלמות כח מדמה הם אמנים.
שלמות המידות – מידות מאוזנות לגמרי. על פי הרמב"ם שלמות זו באה לידי ביטוי דרך הבאת המידות לאיזון ולהתאמה עם המושאים שלהם. אדם שלא מפחד בכלל הוא לא טוב, כי פחד מגביר את האדרנלין וגורם לזהירות ראוייה. אך אם הפחד עובר סף מסויים הוא משתק. לדעת הרמב"ם פחד הוא מידה טובה אם הוא במידה. לאדם לא תאוותן לא יהיו כוחות של חיות. ההופך את המידות לנכונות נעוץ בשמן – שהן במידה. תכונות הן חסרות מטען אתי, ההופך אותן לטובות זה שהן במידה הראוייה. הרמב"ם חותר לאזן לגמרי את הגיבור שלו. זה נכון כלפי כל התכונות למעט שתי התכונות כעס וענווה.
על פי הרמב"ם לאדם מאוזן יש ארוס פנוי. אם יש לו נטייה לתכונה מסויימת אז יש התפרצות אמוציונלית/ של ארוס כלפי המושא של התכונה. לאדם מאוזן הארוס לא מוסט, ואז יש לו תשוקה ואנרגיה פנוייה. כוחות היצירה של אדם מאוזן גדולים ממי שהארוס לו לכוד בתכונות הלא-מאוזנות שלו.
את שלמות המידות מגלם הצדיק/ החסיד.
שלמות הכח השכלי – הפילוסוף.
לפי הרמב"ם הנביא הוא הפילוסוף הצדיק האמן. מי שהצליח למזג באישיותו את שלושת המידות האלה יחד, שבד"כ בעולם מופיעות בנפרד. בזה עוסק ב-ל"ו.
הרמב"ם עוסק בחלום. תפישת החלום של הרמב"ם היא שאדם חולם בלילה על מה שהאנרגיה הרגשית של האדם נקשרה אליו, לאו דווקא עיקר עיסוקו ביום. החלום הוא תמונה של הביוגרפיה הרגשית של האדם. לפי פרויד התפקיד של החלום הוא לממש משאלות. לכן כשמצליחים לפענח חלום מצליחים לראות איזו משאלה הגשמת, וכך אתה מגלה מהן המשאלות שלך.
הרמב"ם אומר שחלום הוא הצצה טובה אל העולם הרגשי של האדם. הכח המדמה מייצג בפני האדם, באופן ויזואלי, את מה שבאמת מעסיק אותו. כשלאדם יש אנרגיה רגשית פנוייה, והוא מחליט להתמסר לסודות הפיזיקה והמטאפיזיקה, העולם הרגשי שלו לא מופנה לשום דבר אחר, וכולו מרוכז בידיעת הסודות של האלהות. כל הארוס שלו מופנה לפילוסופיה, ממילא, כשיופיע הכח המדמה בלילה הוא ייצג את ההישגים העיוניים שלו. האדם יראה את ההישגים העיוניים שלו באופן ויזואלי, באופן סימבולי, בעזרת הכח המדמה. זוהי נבואה – הכח המדמה מראה לאדם בשפת הכח המדמה את התנועה האינטלקטואלית שלו. לדעת הרמב"ם נבואה היא הזמן שבו כל כוחות הנפש של האדם מלוכדים ומגוייסים כדי להציג בפני האדם את האמת. ההישג האינטלקטואלי הוא כשאדם לא רק מבין את מה שהוא מבין, אלא גם חווה את מה שהוא מבין.
הרמב"ם פחד מהכח המדמה, וחשב שהוא האויב הגדול של התבונה, כיוון שמציג יעדים לא טובים. נבואה היא כאשר התבונה שולטת על הדמיון, ורותמת אותו לשירותה.
כשאדם רואה את החזיון, הוא צריך שוב להפעיל את התבונה כדי לפענח את מחזה הדמיון. התבונה משיבה לעצמה ידע שהיא השיגה מכח הטרנספורמציה הזו מתבונה לדמיון וחזרה לידע וורבלי בתיווך התבונה. ההבדל בין הרמב"ם לבין תפישתו של פרויד הוא שפרויד סבר שהחלום נותן לאדם ידע על עצמו. הרמב"ם חשב שהחלום הנבואי אמנם מתרחש בתוך האדם אך נותן ידע על מחוץ לאדם, על המטאפיזיקה ועל האלהות. בתפיסת הרמב"ם כל מחזות הנבואה מתרחשים בתוך תודעת האדם. גם אם אדם רואה את ה' יושב בתוך ההיכל, כל המחזה הזה מתרחש בתוך תודעת האדם. חזון מרכבה התרחש בתוך התודעה של האדם. רב האי גאון היה הראשון שעשה הפנמה של הנבואה, שלפיו מתרחשת בתוך תודעת האדם.
הידע הסימבולי שמיוצג לאדם מתרחש בתוך האדם, אך מוסר משהו שפורץ את גבולות האדם.
בנוסף לשלמויות הנ"ל (מידות, שכליות, כח המדמה), צריך לדעת הרמב"ם גם שלמות פוליטית, שלמות הקהילה. כדי שהכח המדמה יהיה משוחרר צריך להיות גם ביציבות, לא במצוקה חיצונית. הרעיון של ריבונות הוא כדי לתת יציבות. אין נבואה בגלות כי אנחנו לא במדינה, הקיום של היהודים בגלות איננו מובטח. ממילא, נביא חייב להתעניין בעניינים פוליטיים. אי אפשר אפילו לייצר סקרנות לגבי צרכים גבוהים יותר כל עוד הצרכים הנמוכים יותר לא מסופקים. לכן גם אסור לנביא לפרוש מהציבור.
לדעת הרמב"ם ארבעת השלמויות הללו כשהן קיימות באדם, בהכרח יתנבא כשהוא עוסק במעשה מרכבה, אלא אם כן יהיה נס. זוהי המוטיבציה הפוליטית לקיבוץ גלויות – לא שליטה אלא אקלים שיאפשר את ההופעה המחודשת של נבואה.
