חז"ל דיברו על 70 לשון. כדי להיות היסטוריון של היהדות, אדם צריך לדעת 70 לשון. היהודים אמנם התחילו את מסעם בא"י, אך היו גם במצרים, ובשביל להבין את המקרא צריך גם להבין אכדית ואוגרית. היהודים גלו גם לבבל, אז צריך גם לדעת ארמית בבלית ואת התרבות הפרסית העתיקה. גם מי שרוצה ללמוד את המשנה ואת תקופת חז"ל המוקדמת צריך לדעת את השפה והספרות היוונית, ששלטו אז בארץ. היו גם יהודים שישבו באלכסנדריה, יהודים שישבו בארצות ערב, יהודים שישבו בצרפת, גרמניה, איטליה, סין, יפן וכו'. הסטוריון של העם היהודי צריך לדעת את כל הלשונות, כי המסורת היהודית מתחילה בא"י אך מסתובבת ממקום למקום. אם מוצאים את אלכסנדריה במאה ה-1 לפנה"ס, מוצאים שזה מרכז יהודי. במאה ה-4 היא כבר לא מרכז יהודי. גרמניה במאה ה-18-20 היא מרכז יהודי, אך לא במאה ה-5. המוקד של התרבות היהודית עובר ממקום למקום בתקופות שונות.
קיימת תרבות נוספת הדומה לתרבות היהודית, והיא התרבות הפילוסופית. הפילוסופיה מתחילה ביוון, אך לא תמיד נמצאת שם. יוונית, לטינית, ערבית, עברית, פרסית, איטלקית, צרפתית, גרמנית, אנגלית וכו'. הסטוריון של הפילוסופיה צריך גם לדעת 70 לשון.
אלכסנדריה במאה ה-1 לפנה"ס היתה גם מרכז פילוסופי וגם יהודי. היתה שם פילוסופיה יהודית, שבלבה פילון איש אלכסנדריה. בגדד במאה ה-10 הכילה את אלפרבי ואת רס"ג. בכל מקום שמוצאים מרכז פילוסופי ומרכז יהודי מוצאים גם פילוסופיה יהודית. במאה ה-12 בקורדובה ,באנדלוסיה, היה המרכז של הפילוסופיה באותה התקופה. בו בזמן נולדו בקורדובה אבן רושד והרמב"ם.
אם מסתכלים על כל המרכזים האלה, רואים שעוברים אצל הרמב"ם בין התרבות הערבית לבין התרבות הנוצרית. מאז סוף המאה ה-12 הפונדמנטליזם השתלט על העולם הערבי, ומאז היתה שם פילוסופיה בעיקר רליגיוזית. נותר אבן סינא כפילוסוף אריסטוטלי, כי הסגנון שלו היה דתי, ולכן לא השמידו את כתביו, בניגוד לאבן רושד או אלפראבי.
אם מסתכלים על שתי התרבויות הקוסמופוליטיות, התרבות היהודית והתרבות הפילוסופית, רואים שמרכז המרכז נמצא אצל הרמב"ם, האמצע בין הפילוסופיה היוונית לבין הפילוסופיה המודרנית, אמצע הפילוסופיה של ימי הביניים. מורה נבוכים הוא הגשר, השיא של הפילוסופיה בעולם האסלאם והתשתית של הפילוסופיה בעולם המודרני. אין ספר יותר חשוב ומכריע ממורה נבוכים בפילוסופיה.
מקומו של הרמב"ם ומורה נבוכים בתוך הפילוסופיה
מורה נבוכים עומד במרכז תולדות הפילוסופיה.
הגל – ההיסטוריה מתקדמת בצורה דיאלקטית – תיזה, אנטיתזה, סינתזה. הרוח מתגלית בהסטוריה. ככל שההסטוריה מתקדמת, הרוח מתגלה בעולם, בני אדם יותר משכילים, יש יותר שפע שכלי במציאות, הרוח/שכל (geist) מתגלה בעולם. היתה להגל תפישה שהיתה תיזה עברית, אנטיתזה יוונית, וסינתזה נוצרית. כשאדם עושה סינתזה, לפי התפישה של הגל, אבד הכלח על התיזה ועל האנטיתזה. הסינתזה שומרת על כל הדברים החיוביים של התיזה והאנטיתזה, והן הופכות למיותרות. לכן מרגע שיש תרבות נוצרית, אפשר לזרוק את התרבות העברית ואת התרבות היוונית.
מהלך ההיסטוריה: הפילוסוף הראשון – תאלס, הפילוסופים הקדם-סוקרטיים, סוקרטס, אפלטון, אריסטו (הפילוסופיה היוונית). אז התחילו הנוצרים – אוגוסטינוס ועד תומס אקווינס. התרבות הנוצרית היא תיזה, משתלבת עם האנטיתזה הטוטונית (גרמנית), וכך נוצרת הפילוסופיה המודרנית, שהיא נוצרית וגרמנית.
בימי הביניים (מאוגוסטינוס עד אקווינס – אבות הכנסייה עד המאה ה-13-15), היו גם פילוסופים בעולם האסלאמי, והיו שם גם יהודים כמו הרמב"ם. למעשה, לפי התפישה של הגל אין הרבה מקום למוסלמים או ליהודים כאן, כי כל הסיפור של הפילוסופים בימי הביניים היה של התפתחות הנצרות.
פילון גם הוא קידם קצת את תולדות הפילוסופיה, והכין את הדרך לפילוסופים הנוצרים, אבל אין לו חשיבות כ"כ גדולה, ולכן לא מספיק לשינוי תיאור ההסטוריה. המקום של היהודים היה בשלב היווני, אין להם מקום משמעותי אח"כ. הפילוסופיה המודרנית על פי הגל היא בעיקר גרמנית. הוא חשב שהרוח (geist) התגלתה אצלו. מרקס ושאר תלמידיו של הגל החליטו שנכון שהרוח הגיעה לשלמות אצל הגל, אבל עכשיו צריך לפעול בעולם החומר כדי להגשים את מה שכבר נמצא ברוח.
