תולדות המחשבה המדינית: תומס אקווינס
סיכום זה הוא חלק מאסופת הסיכומים בקורס תולדות המחשבה המדינית, תת החלק המחשבה המדינית בימי הביניים וחלק ממאגר הסיכומים והמשאבים בנושא פילוסופיה באתר.
תומס אקווינס – 1227-1274היו קיימים כמה מסדרים לקראת סוף ימי הביניים – חלקם היו מסדרי אביונים – שטענו שיש לחזור לחיות לפי התפיסה הבסיסית ביותר של אגוסטינוס וישו. אקווינס מגיע ממסדר זה.
הדיון בו עוסק אקווינס ודומיו מנסה להחיות מחדש את הכתבים של אריסטו, ואז עולה דיון שהכתבים האלו הם כתבי כפירה. אבל מהר מאוד הם הופכים למעין תיאולוגיה שמטרתה לבסס את התורה התיאולוגית הנוצרית על כלים פילוסופים של ההגות היוונית. אקווינס היה אומר לנו שהתבונה האלוהית והאנושית משלימות אחת את השנייה בעולם הזה. הדבר העליון זה האלוהות, והמתווך של היקום זה האדם כי הוא יצור בעל תבונה, לעומת החי, צומח ודומם, להם יש רק פיסיות. לאדם יש תכלית מיוחדת ומורכבת מאשר לשאר יצורי הברייה. התכלית הזאת נשענת גם על שליטה – האל שולט באדם, והאדם שולט בחי ומה שמתחת.
תכלית המדינה היא לספק לאדם חיים נוצריים מוסריים. גם אקווינס טוען שהמימוש של האדם הוא בעולם הבא, והוא יגיע לשם בצורה הטובה ביותר אם יפעל לפי הנחיות הכנסייה. הדרך שבה הוא מנווט את היצירה (היקום) של המדינה היא דרך ארבעה סוגי חוק, וגם אותם הוא מסדר בצורה הירארכית:
- החוק הנצחי- החוק הנצחי הוא משהו שאנחנו יכולים לתת לו שם, לא יותר מזה. תומס אקווינס מתאר לנו את זה בצורה מאוד מדויקת. השפה ממש מודרניסטית. הוא אומר שבתוך הדבר הזה שנקרא ההתנהלות של יצירי הבריאה יש לוגיקה, יש חוקיות. חוק מבוסס על עקרונות מוסר, מה מותר ומה אסור לעשות הוא התרגום של עקרונות המוסר לפרקטיקה. אם נחזור לאריסטו- התיאוריה היא המוסר, הפרקטיקה היא מה מותר לי ומה אסור לי לעשות בשם הדברים האלה. לכן פוליטיקה היא תרגום של תורת המוסר לעשייה. תומס אקווינס אומר לנו שהאופן שבו אנחנו מתנהגים הוא לא תוצר של אינסטינקטים או טבע, אלא תוצר של היגיון אלוהי, תבונה אלוהית שמושת עלינו.
- החוק הטבעי- לכל דבר קיים ביקום יש משמעות, ערך ותכלית, כיוון שהיקום הוא בריאה אלוהית ואין בבריאה האלוהית דברים מיותרים (זהו ממש שיח אריסטוטלי, אך את הטבע מחליפה האלוהות). כל דבר שקיים ביקום מתגלמת בו איזושהי משמעות אלוהית. קשה לנו לראות את המשמעות הזו, אבל אנחנו צריכים להסתכל על הקיום הטבעי. החוק הטבעי הוא קודם כל שותפות, השותפות של היצורים התבוניים (בני האדם) בחוק האלוהי. השותפות הזו היא מוסר. לשיטתו של תומס אקווינס היצורים היחידים שיכולים להיות בעלי הבנה מוסרית הם בני האדם כיוון שיש להם תבונה. אנחנו לא נולדים עם מוסר בצורה אינסטינקטיבית תבונה היא מה שמעצב מוסר. מי שאין לו מספיק תבונה לא יכול לקבל החלטות מוסריות, ועל ההבנה הזו מושתתת כל הפוליטיקה המערבית. גם היוונים, גם ההוגים הנוצריים וגם ההוגים המודרניים מאמינים שכל אדם נולד עם איזשהו ניצוץ תבוני, עם יכולת. היוונים יגידו שיש אנשים שנולדים עם יכולות גבוהות יותר, הוגי ימי הביניים מקשרים את התבונה עם הניצוץ האלוהי. אף אחד מההוגים לא חושב שהאדם נולד טבולה רסא. תומס אקווינס אומר שאנחנו נולדים עם יכולת מוסרית. החוק הטבעי הוא היכולת להבחין בין טוב לרע, או במילה אחת- מוסר. יש פה אמירה מאוד ברורה- מוסר הוא לא תוצר של תבונה או המצאה אנושית. עקרונות המוסר קבועים ע"י התבונה האלוהית והתוכנית האלוהית. החוק הטבעי הוא תשתית, הוא עיקרון- הוא נותן לנו התווית דרך אך הוא לא מספק. לפי אקווינס אנחנו כל הזמן מתניידים בין החטא הקדמון והעובדה שהאדם נברא בצלם. אין אנשים שהם יותר או פחות באופן מולד. אם האדם לא היה לוקה בחטא הגאווה הוא לא היה זקוק לחוק שיגביל אותו.
- החוק האנושי- החוק האנושי הוא לקחת את עקרונות המוסר שמופיעים בחוק הטבעי ולפרט אותם. להסביר איך אנחנו מגדירים רצח, איפה ההקלות, מהם הסוגים האחרים של נטילת חיים. הוא מסביר לנו איך מייצרים חוק- לוקחים את עקרונות המוסר הטבעי, מוסיפים נוהג וענישה ויש לנו חוק. היום יש לנו חוקים שרוצים לחנך אותנו- החוק שאוסר על קטיפת פרחי בר, החוק למניעת הטרדה מינית. אבל זה היום. החוק האנושי הוא לא דבר קבוע, אלא דבר דינמי שמשתנה. יש שתי סיבות ראויות לשנות אותו: האחת בעקבות התקדמות התבונה האנושית לכיוון השלמות. לתבונה האנושית יש היסטוריה ותהליך התפתחות. הפילוסופיה היוונית היא כל כך ראשונית, שהיא לפעמים ממש דוגמטית וילדותית וממנה אנחנו מתפתחים. וכך גם החוק. ומתוך זה אנחנו בונים תהליך; הסיבה השניה היא שינוי בנסיבות החיים (או בסביבה התרבותית), כיוון שנסיבות חיים שונות מצדיקות חוקים שונים. ככל שהעם יותר משכיל, מורכב, מתקדם ומוסרי (וכמובן שמדובר במוסר נוצרי) כך יש לו יותר הצדקה לבחור בעצמו את שליטיו (האמירה הזו חוזרת שוב רק אצל ג'ון סטיוארט מיל במאה ה-19). הוא אומר שככל שהעם יותר בור, טיפש ומרושע ופחות מוסרי כך יש לו פחות הצדקה לקבל את ההחלטות בעצמו, ויש להחליט בשבילו (מזכיר את אפלטון).
- החוק האלוהי- ישנן ארבע סיבות לצורך בחוק האלוהי:
• התכלית הסופית של האדם היא אושר נצחי. אנחנו כבני אדם לא יכולים להבין מה צריך לעשות בכדי לממש את התכלית הזו ולכן אנחנו זקוקים לחוק האלוהי.
• אנחנו צריכים עוד הנחיה, כיוון שאת החוק הטבעי מפרש האדם. מה עושים עם מקרים מיוחדים? יש דברים שהאדם לא יכול להבין על סמך החוק הטבעי והאנושי. הוא צריך משהו אחר- לא מספיק שיגדירו לו ממה להימנע, שיפחידו אותו ויבטיחו לו הבטחות. הוא צריך עוד משהו.
• גם הנפש צריכה להיות נקייה מוסרית, ואין שום חוק חיצוני שיכול לסייע לשמור על מחשבות נקיות ועל נפש נקייה.
• לאסור כל צורה של חטא- החוק אנושי כמו כל חוק צריך לעבוד עם הכללות, ואז המון פעמים כשאנחנו אוסרים דברים בגלל שהם נוגדים את החוק, אנחנו אוסרים גם דברים טובים, כי אין ברירה. אנחנו חייבים מסגרת. המטרה של החוק האלוהי היא שאנחנו לא נחטא גם במחשבה.
החוק האלוהי הוא האמונה- מתנה מיוחדת שהאל נתן למאמינים שלו. הוא קיים רק אצל אנשים מאמינים (באמונה הנוצרית). הנפש שלהם נקייה כמו ההתנהגות שלהם. רק ככה מגיעים לחיי העולם הבא.
תומס אקווינס מדבר על חוקיות של ההתנהלות של היקום ומתוך החוקיות הזאת נגזרת חוקיות למדינה. זה חשוב לנו כדי להבין איך צריכה מדינה תיאולוגית (בעלת ערכי מוסר דתיים) להתנהל מבחינת חוקיות וחוקים, אבל גם כיוון שניתקל בתפיסה הזו אח"כ. מה שהוא מציג כאן זו תשתית לכל המחשבה החוקתית של העת המודרנית (בעיקר האירופית ובתוכה האנגלית). הוא מאוד משפיע על הסדר המדיני שנדבר עליו בהמשך.
ראה גם: תומס אקווינס – התיאולוגיה
