איקונוגרפיה היא תחום של בחקר תולדות האמנות החוקר את משמעותיויהם, תוכנם ופרשנותן של דימויים חזותיים. משמעות המילה איקונוגרפיה, שמקורה ביוונית, היא "כתיבה תמונות" אך בהיסטוריה של האמנות היא יכולה גם להתייחס לפעולה של תיאור מצאי הדימויים ומשמעותם בתמונה מסוימת. תחילתה של האיקונוגרפיה היא באמנות ובמידה רבה במאמרו הקלאסי של ארווין פנופסקי אך כיום ניתן למצוא עיסוק דומה גם בתחומים אחרים כמו הסמיוטיקה ולימודי מדיה וכן לעיתים אפילו בשפה היומיומית הלא-מדעית. לעיתים נוהגים להבחין בין איקונוגרפיה ולבין איקונולוגיה אם כי ההגדרות כאן לעיתים אינן אחידות ואנו נידרש לנושא זה בהמשך.
באופן כללי ניתן לומר כי איקונוגרפיה בוחנת את אופני הייצוג של נושאים שונים ביצירות אמנות ואת היחסים הנבנים בין הרעיון שמנסה יצירת האמנות להביע לבין דרכי המעשיות לעשות כן. כאשר אנו עוסקים בפעילות של ניתוח איקונוגרפי אנו יוצאים מנקודת כי לכל תמונה יש "סיפור" שאותו היא מנסה לספר ותוהים מהם מרכיבי הסיפור הזה וכיצד הם מצטרפים זה לזה בכדי ליצור את משמעותה של התמונה. כך ניתן לדבר בתחום האיקונוגרפיה על כמה תת-תחומים שונים כמו למשל איקונוגרפיה דתית או איקונוגרפיה חילונית שעושות שימוש באמצעים שונים בכדי להעביר משמעות דרך דימויים חזותיים.
בכדי להבין מהו ניתוח איקונוגרפי ניתן להתחקות אחר תהליך הפיענוח של התמונה. בשלב הראשוני ביותר אנו מביטים על התמונה ומזהים צורות וצבעים שונים והמצטרפים לכדי אובייקטים שאותם אנו מסוגלים לזהות וכן אנו מזהים מאפיינים הבעתיים שונים של אובייקטים אלו (כמו למשל הבעת פניה של דמות המופיעה בציור, אפקטים של תנועה וכיוצא בזה). זהו השלב של תיאור קדם-איקונוגרפי בו אנו עורכים כעין סקירה של האובייקטים הקיימים בציור. בשלב השני אנו עוברים אל ניתוח איקונוגרפי המנסה לעמוד על המשמעויות השונות של אובייקטים בציור והדרך שבה הם עומדים זה ביחס לזה ואילו בשלב האחרון אנו עוברים אל ניתוח איקונולוגי הבוחן את יצירת המשמעות של הציור או תמונה בהקשר לתמונות אחרות המקיימות איתו קשר כזה או אחר, בין אם מבחינת תמה, תקופה, זרם או כל דבר אחר שהוא למעשה "מעבר" לתמונה עצמה.
