מאמר תיאולוגי-מדיני
האתיקה הוא ספר שלא פורסם בימו של שפינוזה. הפרסום הראשון של שפינוזה הוא "העיקרים בפילוסופיה של דקארט מוצגים באופן גיאומטרי". כלומר, מדובר בהצגה של הפילוסופיה של דקארט. מאמר תיאולוגי-מדיני הוא הספר שהוביל להשמצתו הגורף של שפינוזה. על פניו, שפינוזה מקבל את הפילוסופיה של דקארט על כל עקרונותיה, וכן את הפיזיקה שלו ושאר רעיונותיו. התלונה היחידה שלו היא שדקארט לא עשה את מה שהוא הצהיר שיעשה, דהיינו הצגת הפילוסופיה באופן גיאומטרי, ולכן הוא עשה זאת במקומו. שפינוזה רואה את עצמו כממשיכו של דקארט, והוא לחלוטין הולך עם הדעות שלו למעט הסייג הקטן האמור. עם זאת, מסתבר בדיעבד שהמטאפיזיקה של דקארט ושפינוזה שונות מאוד אחת מהשניה, למרות ההצהרות של שפינוזה.
במאמר התיאולוגי-מדיני לא קל לקרוא אותו, והוא מצהיר כי חופש העיון הפילוסופי לא בא בסתירה עם האמונה. כלומר, הוא מתיימר להגן על חופש המחשבה הפילוסופית כנגד שלטון המדינה וסמכות הדת. יתרה מזאת, הוא מראה שאין סתירה בין השניים, אלא אי אפשר לבטל את חופש המחשבה בלי לבטל את חופש המדינה וחופש הדת. הדרך בה הוא מוכיח את זה היא מאוד מפותלת ומסובכת, ולא נוכל להיכנס לפרטי הספר לעומקם. כמה נקודות חשובות מהספר הן:
- המוטיבציה של שפינוזה להגן על חופש המחשבה – אחת הסיבות העיקריות היא המשפטים הקדומים של התיאולוגים מונעים מבני אדם מלעסוק בפילוסופיה. כלומר, הוא יוצא כדי להפריד בין התיאולוגיה והפילוסופיה. תכלית הפילוסופיה היא לגלות את האמת באופן אובייקטיבי, ואילו תכלית התיאולוגיה היא להצדיק את הדת. משום שיש שתי תכליות שונות, אין מקום לאחד בין התיאולוגיה ובין הפילוסופיה, ויש צורך בעצמאות של המחשבה מכתבי הקודש. הוא אומר שכתבי הקודש הם יצירה אנושית, ולא תוצאת התגלות. זה הטיעון שהוביל לנידויו של שפינוזה ע"י היהודים וכן ע"י הנוצרים. סיבה נוספת היא שהמון העם רואה בו כופר, והוא רוצה להגן על עצמו מפני אמירות אלה, בכך שיראה שלא צריך לכפות על אדם לחשוב בהגבלת נימוקים דתיים.
- הרקע האישי של שפינוזה – בראשית ימיו חי שפינוזה חיים של יהודי שומר מצוות, עד שהתחילו לחשוד בו שהוא עוסק בכפירה, אך אין תיעוד מה עורר את חשד הקהילה. ב-1656 הוא גורש מהקהילה והוחרם ע"י היהודים. כתב הנידוי הוא מאוד חריף ונורא, אך הוא לא היה שונה מכל נידוי אחר, מלבד הוספה שאסור לקרוא מכתביו. לחרם זה הייתה משמעות אדירה על שפינוזה. הוא ניתק את קשריו עם הקהילה לחלוטין. דבר שפגע בו מאוד כלכלית. כמובן שחרם זה הניע אותו לכתוב על עצמו כתב הגנה שהוא לא כופר כמו שהוכרז. ירמיהו יובל טוען שהעובדה ששפינוזה הוא נצר למשפחת אנוסים, השפיעה על פיתוח אישיותו מאוד, ונוצר אצלו ערבוב אישיות גדול שחשף אותו לתרבויות רבות אחרות.
חשוב לציין ששפינוזה לא מתנגד לדת המסורתית, אך הוא שואל מה התכלית שלה. הוא אמר שהתכלית היא להוביל הצייתנות. הוא טוען שהדת היא נחוצה במידה רבה עבור ההמון. הוא טוען שהדת האי סוג של שליטה בהמון. כמובן שאין בכך סתירה לעובדה שיש תכנים מוסריים טובים בדת. שפינוזה מפריד בין הדת המעשית ובין התיאולוגיה, ועיקר הביקורת שלו היא על התיאולוגיה. שפינוזה הושפע מאוד מתומאס הובס, אך הוא לא חשב כמוהו שמטרת המשטר היא רק כדי שיהיה סדר בחברה. שפינוזה חשב שיש איכות מהותית בדת המעשית בפני עצמה.
