דאקרט – הגיונות: הגיון רביעי
בהיגיון זה עוסק דקארט בשאלה מהוא מקור הטעות. אומר דקארט שבמחשבה על האל שהוא מושלם וממנו נוצרתי, אני מגיע למחשבה שאולי אני לא טועה לעולם. זו מחשבה שהיא מטרידה בפני עצמה, אך דקארט מאזן זאת, ואומר שאני נקודת מפגש בין האל שהוא מושלם לבין האַין. לכן יתכן שאני טועה ואני לא מושלם. הטעויות הן לא רק מבחינה קוגניטיבית, אלא גם מבחינה מוסרית (הבחנה בין טוב לרע). הבעיה שניצב מולה דקארט היא בעיה מוכרת וידועה, לשאלה מה מקור הרע והפגמים בנו ובעולם כולו. הרי האל הוא מושלם ואינו מרמה אותי ובכל זאת אני טועה. המשימה שהוא מציב לעצמו בהיגיון זה היא לאתר את מקור הטעויות.
לפי דקארט הטעות היא אפשרית כאשר אני לא חושב בצורה בהירה ומובחנת. זהו המתח בין תבונה – שכל – רצון. הסיבה לטעות היא שהרצון שלי הרבה יותר מקיף מאשר השכל. לכן אני לא מחיל אותו רק על מה שאני מבין ויודע אלא גם מעבר. למעשה, מקור החטא ומקור הטעות, חד הוא. הרצון. אמירה זו היא המשך לקו המנחה של הספר כולו, שצריך להסתמך רק על השכל ולא על החושים כדי לדעת מהי האמת ואיך לא לטעות. הרצון הוא למעשה הבחירה החופשית. האל נתן לי יכולת בחירה, ואם אבחר לא לפי השכל אטעה ואחטא (שפינוזה טוען שלאדם אין בחירה חופשית, והבחירה החופשית שאנו חושבים שיש לנו היא אשליה). דקארט משתית את הדיון במקור הטעות על הגישה המסורתית למקור החטא, וחלק מכך זה שהוא מקבל כמובן מאליו שיש לאדם בחירה חופשית. ההקבלה בין טוב-רע ואמת-שקר היא טבעית לדעת דקארט משום שאין הבדל בין טעות קוגניטיבית לטעות מוסרית. נדמה אם כן, שדקארט מסכים עם קיומו של משפט הטבע. כלומר מוסכמות אוניברסליות מה טוב ומה רע.
כדי לא לטעות עלי לבחור רק מתוך ידעה ברורה ומובחנת. כלומר, רק אם אין לי ספק אני צריך לפעול. כאשר יש ספק, עלי לחכות ולהמשיך לחקור עד שאגלה את אמת הברורה והמובחנת ואז לפעול. העיקר הוא לפעול רק מתוך תפיסה ברורה ומובחנת. השכל הוא זה שיגיד לי לא לחרוץ משפט אם אין לי ידיעה בהירה ומובחנת, ואי הישמעות לשכל היא מקור הטעות.
העובדה שאני טועה לא תולה את המקור באל, שהרי האל הוא מושלם. האל העניק לי את היכולת לבחור את הדבר הנכון, ואם אני בוחר לא טוב הבעיה היא בי. שהרי יש לי את היכולת לבחור מתוך ידיעה בהירה ומובחנת, ואם אני בוחר לא טוב אני אשם בפזיזות ובחוסר שימוש בשכל שלי.
