הלוגוס על פי הרקליטוס
על פי הרקליטוס כל הקשור בדיבור: דעה, הסבר, סיפור, נאום, דקלום, צו, דו"ח, אמירה וגם הגיון, יחס, פרופורציה.
הרקליטוס משתמש במונח זה במשמעות חדשה: שכל, תבונה. האדם אם כן, "יתעורר" אם יבין הוא את הלוגוס: אותו "דבר אחד חכם" כבפר' 41. על כן, אם האדם יבין את הלוגוס לא ייתן לחושים להטעותו: "עדים רעים לבני אדם הם העיניים והאוזניים אם יש להם נפשות ברבריות (כלומר לא מבינים את הלוגוס)" (107). כלומר, כמו הפילוסופים המילטים שסברו שהראשית היא מים או אוויר והכול עשוי מראשית זו התכוון הרקליטוס לומר כי המציאות אינה תמיד כפי שנראית, ובזאת החושים מטעים כי הם אינם מראים את האמת אלא צריך להבין מה היא האמת שמאחורי הדברים. הלוגוס הוא גורם אחד מאחד, אך בניגוד לראשית של המליטים מדובר כאן ברעיון מופשט, בעקרון אחד מאחד, חוקיות אחת ולא בחומר כזה או אחר: "משהקשבתם לא אלי, כי אם ללוגוס, חכם הוא להסכים שכל הדברים הם אחד." (50)
"חקרתי את עצמי" (101) – הרקליטוס קבע שכדי להבין את העולם, דבר ראשון עליך להבין את עצמך וכפילוסוף עליך להבין את עצמך כנקודת מוצא להבנת העולם (ובזאת הוא שונה משאר המליטים שחקרו את הטבע סביב…). בהסתכלות פנימית לא מוצאים את האינדיבידואל אלא מוצאים את הלוגוס הכללי, המשותף לכל, כלומר רציונאליות, הגיון. בחקירה העצמית ישנה שוב פעולה של חקירה ולא של למדנות גרידא. ניתן להסתכל על העולם מנקודות מבט שונות: "חמורים יבחרו את הגבבה על פני זהב" (פר' 9) וגם פר' 37: "חזירים רוחצים ברפש, עופות בעפר או באפר".
