ג'רמי בנת'ם 1748- 1832
בנת'ם התעניין והיה מעורב באופן מעשי בהצעה של רפורמות משפטיות, בעיקר במשפט הפלילי, בתי משפט, עבריינים, והוא הגיע מפילוסופיה פוליטית לעקרון התועלתנות. בנת'ם חשב שהמשפט הפלילי של בריטניה היה מבוסס על נקמה. הוא רצה לעשות רפורמה כך שהתועלת הציבורית תקבע את החוק והעונש הפלילי. לצורך זה הוא לקח אתנחתא כפילוסוף והגה בתועלתנות. הוא אבי הטקסט המכונן של התועלתנות המודרנית. נקודת המוצא היא שכל בני האדם שואפים להנאה וסולדים מכאב. זו הנחה נטורליסטית מבחינה מטא- אתית. הוא גוזר את הראוי מהמצוי. בגלל שאנו יצורים שבנויים כך מבחינה פיסיולוגית ופסיכולוגית שסולדים מכאב ורוצים בהנאה. זה עקרון שלא ניתן להפריכו, והוא הקריטריון העליון של התועלתנות.
במבט ראשון, אין שום העדפה לאדם עצמו, או לקרוביו. זו אתיקה אוניברסאלית וצריך להביא למקסימום תועלת למקסימום אנשים. תרומתו הגדולה של בנת'ם, הוא אופן חישוב ההנאה. הוא לא הדוניסט במובן הגס, הוא לא מדבר על הנאות גוף מיידיות, אלא על ארגון הנאות באופן מובנה שתיתן לנו סך כל הנאה על פני זמן.
מדדים למדידת הנאה- איך מודדים הנאה על פי בנת'ם
א. עוצמה
ב. משך
ג. ודאות
ד. קירבה– הקושי לדחות סיפוקים. אצל ילדים אפשרות ההנאה הקרובה מושכת יותר מהנאה רחוקה, גם אם היא גדולה יותר. האינטרס שלו הוא לדחות את הסיפוק, אבל הוא לא מסוגל. השיקול המוסרי מביא בחשבון גם את הקרבה.
ה. פוריות– יש להנאה יכולת לייצר או להעצים הנאות נוספות, עתידיות. הנאה מכוס קפה בבוקר היא לא בעלת פוריות להמשך היום. הנאות כמו הנאות רוחניות הן לא רק נחוות כהנאה ברגע מסוים, אלא עצם התקיימותם מקרין בעתיד על הנאות אפשריות.
ו. טוהר– אחד הטיעונים נגד הדוניזם, הנאות כרוכות בכאב, בהשוואה למצוקות. אני נהנה מכוס מים קרים כשיש צורך אקוטי, צמא, זה סבל. הנאה כרוכה לפעמים בסבל גדול אף יותר. פרדוקס הגרוד- ככל שאגרד יותר כך יכאב יותר אבל כך גם איהנה יותר. בנת'ם אומר שככל שתשיג את ההנאה עם פחות סבל , כך מובן מאליו שהיא טובה יותר.
ז. מספר- אם ע"י פעולה אחת אגרום להנאה אצל אדם אחד, ובאותה פעולה אגרום לאותה דרגת הנאה לשני אנשים, אז שני אנשים עדיפים.
הצדקה לפעולה לשם עצמי:
לפי מודל זה כמעט אף פעם אין לנו הצדקה לעשות משהו עבור עצמנו.
ראשית, בנת'ם מסב את תשומת ליבנו שהעלות של משלוח פרוסת לחם לאפריקה תהיה כה גדולה עד שסך התועלת לא באמת יגדל. זה נותן את העדיפות לפעולה שלנו. שנית, מאחר ואני יודע מה טוב לי ולא ברור לי לגמרי מה טוב לך, לא לגמרי ברור שאם אוותר על משהו שאני עושה עבור עצמי בהחלט ייטב לך. שלישית, הכי טוב בסך הכל, לתועלת של כולנו שברוב המקרים כל אחד יקדם את האזור שלו כפי שהוא מבין אותו. זו דרך תועלתנית קרה כלכלית. זה לא כך במקרים מוסריים, הפרת הבטחה, חוסר אמון, הנזק המצטבר של הפרת ההבטחה הוא הרבה יותר גדול מהתועלת שאני אשיג בהפרתה. אך בדברים הרגילים עדיף שכל אחד יעשה לעצמו.
