השלב הטריטוריאלי של הציונות:
הציונות הפוליטית הוליכה לציון. גם פינסקר וגם הרצל מתלבטים לגבי הטריטוריה: ארגנטינה או ישראל. ארגנטינה בגלל המושבות של הברון הירש. הציעו ליהודים מדינה בכל כך הרבה טריטוריות. הטריטוריאליזם נכשל כשלון חרוץ.
הרצל מעולם לא חשב שארץ ישראל תקום באוגנדה. לכן הוא ניסה לקבל צ'רטר באל עריש וכו'. הרצל הבין שיהודים לא ילכו לשום מקום אחר, ולא במקרה הברון הירש נכשל בארגנטינה. זה שהם לא ילכו זה לא דבר פרגמטי אלא מהותי. אם כל מהותה של הציונות היא להעמיד את היהודים ברשות עצם כיהודים, אז להעמיד אותם לא בישראל זה לגרום להם לוותר על זהותם, כי ארץ ישראל היא מרכיב מרכזי בזהותם. כי בני ישראל לא רק יצאו ממצרים, הם עלו לישראל. זה חלק מהנרטיב, ולכן הויתור על ארץ ישראל הוא ויתור על הנרטיב. לכן, ארץ ישראל היא מסקנתה של התנועה הציונית הפוליטית שלא יצאה מכיסופיהם של היהודים לציון. מה שהתחדש הוא שנוסדה תנועה פוליטית שרעיונותיה מודרניים, והרעיון הפוליטי המודרני הוליך חזרה לארץ ישראל.
המקרה האמריקאי הוא מקרה של הצלחה של היהודים לשמור על זהותם כיהודים. אבל אפשר לומר שההצלחה הזאת הגיעה לארצות הברית אחרי הקמת מדינת ישראל. לדעת גדי יש אי נוחות קיומית בגלות, גם בארה"ב. ישעיהו ברלין אמר שמה שמשותף לכל יהודי הגלות הוא אי הנוחות.
הרצל אמר שהמולדת תהיה פתרון גם ליהודי הגולה. שלמה אבינרי ניסח את הדברים כך: "רק כאשר קיימת מדינה יהודית הגלות היא בחירה ולא אין ברירה."
סקרנו את המבנה הפוליטי של היווצרות הציונות. הרעיון הציוני היה רעיון של מיעוט, ובכל זאת הוא נהיה דומיננטי.
נשווה את הרעיון הציוני למהלך ההיסטורי "הרגיל" (המודל שהתרחש ברוב אירופה:
הרעיון הציוני הפוליטי: חירות ß דמוקרטיה ß לאומיות ß מדינה ß טריטוריה ß ארץ ישראל
מהלך ההיסטוריה "הטבעי": טריטוריה ß זהות/תרבות ß חברה ß מדינה ß דמוקרטיה
הרעיון הציוני היה נסיון לעשות בתנועה היהודית מהלך דומה לזה שנעשה באירופה, אלא שהשוואה בין השניים מראה שאין קורלציה בין השניים. טריטוריה אין. זהות ותרבות גם כן אין, כי אין שפה משותפת. מכאן עולה שכשהרצל דיבר על שאלה לאומית, צריך ליישם את הלאומיות כי היא עוד לא קיימת. גם אין חברה יהודית לאומית כי היהודים מפוזרים ברחבי העולם. איך תהיה מדינה?
הרצל ראה מה שלא ראו המדינאים והפילוסופים הפוליטיים וההיסטוריונים. קודם כל הוא ראה את הקשר בין הדמוקרטיה ללאומיות, וראה איך זה יכול לקרות הפוך. שאם נותנים זכויות יכולה לצמוח זהות לאומית. כשנותנים לאזרחים חרויות הם נהיים לאומיים. הלאומיות היא תוצר של הדמוקרטיה. למשל, נתנו אפשרות לבחירה חופשית של ראש העיר של וינה ובוחרים אדם אנטישמי. הקיסר (העריץ) פוסל את הבחירות פעמיים, ורק אחרי שהוא נבחר בפעם השלישית הקיסר מאשר את הבחירות. לכן, למרות החופש מקדשים את הלאומיות.
הרצל רואה בכך אפשרות להפוך את התהליך הזה. "בבזל ייסדתי את מדינת היהודים". 50 שנה אחרי שהרצל חוזה את הקמת המדינה, מתקבלת החלטת החלוקה. הרצל יודע שמדינה זה דבר מופשט, אבל הוא מבין שבקונגרס אפשר לייסד את המדינה. בבזל יסד הקונגרס הציוני את ההסתדרות הציונית, שנותנת זכויות לכל יהודי שרוצה להיות חלק ממנה. הארגון הזה (בגלגוליו), ייסד בסוף את מדינת ישראל. המהלך הזה הוא נועז וכמעט בלתי נתפס. הרצל מבין שהרעיון כל כך נועז ומוזר שהוא מבלה את רוב זמנו בלהוכיח שזה אפשרי. לכן, הרצל רצה להראות שמכוח הרצון האנושי אפשר להפוך את הסדר ההיסטורי של הדברים.
