תומאס קון הוא אחד הפילוסופים המצוטטים ביותר מחוץ לתחומו (כי הוא בעצם לא פילוסוף, אלא היסטוריון). קון מצוטט הרבה, אבל לא בהכרח מתוך הבנה. כי זה פופולרי.
לדוגמא:
הרצאות רבות מכילות את הכותרת "בחינת פרדיגמת ה… על…” או "הצעה לפרדיגמה חדשה על…” וכאלה. הכותרות האלה מראות אי-הבנה של מושג הפרדיגמה.
זאת בעיה כי אי אפשר "לבשר פרדיגמה" – היא נשענת על הסכמה. אי אפשר להציע פרדיגמה, זאת תפישה קולקטיבית.
וגם – אי אפשר לבחון פרדיגמה מבחוץ. כולנו בתוך הבועה. (למה זה חשוב?)
העיקר: בהצגת "פרדיגמה" אנחנו עובדים עם ישויות לשוניות (טענות). אבל פרדיגמה זה לא דבר לשוני. כשאנשים מדברים על פרדיגמה הם רוצים בעצם להגיד "תאוריה" (אבל להתפש כאנשים חשובים וחכמים). אבל זה לא להבין מה זה פרדיגמה.
המפל, למשל, מציע תורת הסבר. הוא אומר שהסבר זה טיעון. ואולי לא שמנו לב אז אבל כן עכשיו – אם הסבר הוא טיעון, אז המוסבר הוא טענה (טענה על המתרחש בעולם). המפל (כמייצג) הרחיק את המדע מהעולם. הוא הפך את המדע למשהו לשוני שמתאר את העולם מבחוץ.
קון לא מסכים עם האפיון הזה, כי במדע יש הרבה התעסקות ממש עם העולם.
זה הבדל ראשון וחשוב בין קון והמפל להבנת המדע. נחזור לזה.
בין קון והמפל:
·התקדמות: המפל דיבר על התקדמות ליניארית של המדע (גם ובר אמר). קון מדבר על התקדמות במהפיכות מדעיות.
·תקפות המתודה: המפל מדבר על מתודה נצחית (התקדמות המדע לא מובילה לשינוי מתודי). אבל קון טוען שהמתודה עצמה היא דינמית ומשתנה בהתאם למהפיכות.
שתי הנקודות קשורות.
על ההתקדמות – בדימוי הרגיל של "התפתחות הידע", אנחנו סבורים שמה שמשתנה זה "אינפורמציה" ולא האופן בו האינפורמציה הזו מעובדת. יראה לנו מוזר לומר שאין לנו שום דרך לשכנע מדען מהמאה ה 18שהוא טעה בנושא מסויים. כלומר, אם נגיד שהוא טעה לא נגיד את זה על "איך הוא חושב" אלא על "מה הוא חושב".
פילוסופיה רבה (בראשה קאנט) מבדילה בין אנליטי וסינתטי (כאשר ההנחה היא שהמתודה היא אנליטית והידע הוא סינתטי). כלומר, הידע תלוי בעולם, אבל שיטת התפישה (החשיבה) קבועה (ואפילו קבועה מראש: אפריורית).
קון לא מקבל את ההפרדה הזאת: אי אפשר ללמד ידע בלי חשיבה. זאת לא הפרדה חדה מבחינתו. קון שואב כוח מביקורות קודמות על המפל (בעיקר של קווין, על ההבחנה בין אנליטי וסינתטי ואיך הכרח לא קשור). קווין תוקף שתי דוגמות, ואחת מהן היא ההבחנה בין אנליטי וסינתטי.
לטענות על אופן ההתקדמות המדעית ועל זמניות המתודה יש השפעה מכרעת על הגדרת המדע עצמו.
לגבי הפילוסופיה של ההיסטוריה: מנקודת מבט ליניארית, היום אנחנו במצב עדיף מקודמינו. למדען של המאה ה 18 חסר משהו שלנו יש (ברמת הידע). נוכל לאבחן טעויות שהם עשו בעבר.
תפישת ההתקדמות במהפיכות אומרת שבמבט לאחור לא ניתן להבין את המדען מהמאה ה18. כי הם היו בפרדיגמה אחרת (שיחקו משחק אחר לגמרי, שאת הכללים שלהם אנחנו לא יכולים להכיר מספיק טוב). כלומר, אין לי משהו שלהם אין, אלא יש בינינו הבדל (אינקומנסרביליות – אי אפשר להשוות). זאת עמדה רלטיביסטית במובן שאין אמת מידה משותפת בין הפרדיגמה של היום לזאת של המאה ה 17. אין נקודת מבט של אמת, רציונליות, ביסוס וכו' שהוא טוב יותר ממה שהם עשו. זאת בעצם לא תפישה של "התקדמות" בכלל, אלא של שינוי. איך מדע משתנה (ולא מתקדם, כי המילה מניחה משהו שמשפר וקון לא אומר את זה).
·מתוך התפישה של קון מתבטלת השאיפה להבין את העולם "מנקודת המבט של אלוהים" (כלומר, של אף אחד. ניגל).
קון יוצא נגד התפישה שהידע האנושי מתרחב על ידי הרחבת תחומי הבחינה (עוד נקודות מבט על אותו הר). הוא רוצה להגיד שהפרדיגמה היא לא רק על העולם, היא ממש העולם. חובקת כל. אז השאלה "האם העולם שבו חיו הקדמונים טוב יותר או פחות מהעולם של היום?” היא בעצם חסרת מובן. אין להשוות בין העולמות. כשהפרדיגמה השתנתה העולם השתנה.
קון אומר שהקיום האנושי מגודר (תחום) על ידי שיטות, חשיבה, ידע, וכו' שמייצרים מערכת שלמה (תבנית חשיבה).
·פסיכולוגיה גשטלט – שהתפישה לא עובדת בפרטים אל במכלולים. לדוגמא, הציור של האישה והרצל (או ארנב ברווז). אי אפשר לראות את שניהם: או אישה או הרצל. או ארנב או ברווז.
·לפי קון המהפיכה היא לא אירוע, אלא תהליך. אלו שבתוך התהליך לא מזהים אותו בכלל.
קון גובל באידאליזם. כלומר, הוא לא טוען שהכל רעיונות, אבל כן אומר שבמובן עמוק מאוד אנחנו והיוונים העתיקים לא חיים ממש באותו עולם.
על פי קון בספרו החשוב "המבנה של מהפכות מדעיות" שינוי הפרדיגמה הוא שינוי גם בהכרת העולם וגם ב"יש" של העולם.
כהיסטוריון, מבחין קון בין כמה סוגים של תקופות מדעיות: “מדע תקני" ו"מהפיכה מדעית".
מנקודת המבט של המפל אנחנו מצפים שמאבק בין תלמי (אמר שהארץ במרכז) ובין קופרניקוס (שהשמש במרכז) יוכרע על ידי עדויות וכושר ניבוי (אם ניבאתי תופעה נכון, התאוריה שלי זוכה בנקודה). יש כאן תאוריה של הכרעה רציונלית.
קון יגיד שבזמן ההכרעה ממש העדויות לא היו מכריעות לכף העמדה שניצחה. כלומר, יש משהו אחר, לא כושר ניבוי או עדויות, שהכריע בין פרדיגמות.
הטענה הזאת עומדת במרכז הויכוח (לא רק על היסטוריה של המדע, אלא ממש בתקפות המדע, מהי רציונליות וכו').
איך עוברים בין פרדיגמות:
·משבר פרדיגמה הקודמת – אנלוגי למשברים פסיכולוגיים וגם למשברים חברתיים (כמו מהפיכות מארקסיסטיות). המהפיכה היא התמוטטות של סדר מסויים שהיו בו יותר מדי סתירות פנימיות (שוב, כמו מארקס). נשים לב שהסף של "יותר מדי" הוא לא הסף הרציונלי (שאז רק סתירה אחת מספיקה) אלא קשור לתהליכים פסיכולוגיים וחברתיים. קון אומר שמרגע שיש פרדיגמה במדע, אין מצב כזה שאין פרדיגמה. ולכן, כל סוף של פרדיגמה הוא בהכרח התחלה של אחת אחרת. קון לא אומר שתמיד הייתה פרדיגמה (יש מצב קדם-פרדיגמה), אלא שמרגע שיש פרדיגמה תמיד תהיה (אבל לא בהכרח אותה אחת).
·עליית הפרדיגמה החדשה – עניין סוציולוגי. קון מתאר תפישה של סוציולוגיה דורית. גם כשהפרדיגמה החדשה משתלטת, זקני השבט ישארו עם הפרדיגמה הקודמת, זעופים. מנגנון חברתי של מעבר בין-דורי. הדגש כאן הוא שהשינוי הוא סוציולוגי-פסיכולוגי ולא פילוסופי.
מה מפריד בין "מדע" ו"לא מדע"
הרבה פילוסופים רצו לקבוע קריטריון מבחין בין "מדע" ו"לא מדע" (בראשם פופר).
יש בקון מתח פנימי. יש פסקה שאומרת שמדענים עשו משהו "פחות ממדע". הוא אומר שיש הבדל בין "מדען" ו"לא מדען" ובין "מדע" ו"לא מדע". זה לא אותו קו.
במילים אחרות, ההבדל בין מדע ולא מדע היא לא קוגניטיבי (של שיטת חשיבה).
שם הספר הוא "מבנה המהפיכות המדעיות" והוא מספק תבנית של ההיסטוריה עצמה. אם קון נותן הצעה ספקולטיבית בפילוסופיה של המדע (מציע תבנית להתפתחות המדעית):
פרדיגמה – משבר – פרדיגמה – משבר – פרדיגמה וכו'.
קון אומר שמדע זה הדבר שמתפתח כך.
המדע הוא תופעה היסטורית ייחודית (וגם ובר יסכים עם זה). ובר אמר שאומנות היא למדע כי היא לא רתומה למפעל הקדמה.
מדע חייב לא להתקע בשלב היסודות. אותם מדענים לא עשו מדע כי הם לא קיבלו שום הנחה כמובנת-מאליה. המבחן הוא עד כמה היסודות המתודיים והתאורטיים (תפישות של יש ושל מחקר מוצלח) יצרו תשתית קהילתית שבתוכה אנשים פעלו מבלי לפקפק בה.
אם זה הקריטריון של קון (קיומה של פרדיגמה, כלומר המצב שבו לא מפקפקים בהנחות) אז כאן, בהר הצופים, אין מדע בכלל. כי אנחנו כל הזמן שואפים לחקור את ההנחות (ומנסים לא לקבל דברים כמובן מאליו). זה המצב שקון ממליץ עליו.
אז מבחינת קון, מדעי החברה הם לא מדע. כי אין הנחות מקובלות.
הרבה יגידו שהיום יש במדעי החברה כמה פרדיגמות מתחרות. קון, בקריאה אורתודוכסית, לא יקבל את זה. הוא יגיד שקיומן של שתי אסכולות מתחרות שוללות את קיום הפרדיגמה. אין את הקונצנזוס הנדרש. ואם אין פרדיגמה, אין מדע, כי מדע זה הדבר שמתפתח בפרדיגמות.
·יש מתח בין התפישה של הגשטלט ובין ריבוי של אסכולות בתוך תחום.
המתח הפנימי בקון:
מה שמפריד בין מדע ולא מדע זה שמדע פועל תחת חסותה של פרדיגמה וכל השאר לא.
זה צורם לנו כי זה חוסם את מושג הפרדיגמה (ולא רק את המדע). גם קון עצמו מרחיב את השימוש בפרדיגמה.
אז האם קון מהפכן?
ואם כן, באיזה תחום?
כי הוא בעצם דיבר על מדע ממקום היסטורי או פילוסופי. ואין פרדיגמה בפילוסופיה או בהיסטוריה. אז הם לא מדע. אם הם לא מדע, הם לא זזים במהפיכות. ואז מה קשור מהפיכות וקון? הוא לא עשה מהפיכה כי הוא לא דיבר בהקשר מדעי. איזה ערך יש לזה?
ראה גם:
פילוסופיה של מדעי החברה- סיכום
