פילוסופיה של מדעי החברה: נטורליזם

אנחנו הגדרנו את התיזה הנטורליסטית כזו שאומרת שמדעי החברה צריכים להיות מנקודת מבט מתודית זהה לזו של מדעי הטבע. זה היה המאמר של המפל (מובהק, מסתבר).

הנטורליזם במובן הזה הוא התיזה שהמפל מכנה "האחדות המתודולוגית של כל המדעים האמפיריים".

אפשר להרחיב את העמדה זו (באופן רלוונטי) על ידי חריגה מהשאלה המתודולוגית לשאלה לגבי התוכן (המטאפיזיקה). ואז הנטורליסט יגיד משהו רחב יותר: אולי (איינשטיין אמר) שהאדם אינו אלא פיסה קטנה של הטבע (טענה אונטולוגית). ברט קצת אומר משהו כזה.

אם זאת הטענה, אז הרבה מהדברים שאנחנו מכירים (ביומיום) יעברו רדוקציה למה שבאמת מרכיב את העולם (חומר ותנועה, לפי ברט והמהפיכה המדעית).

זה חורג מהנטורליזם של המפל: המפל מדבר על מה זה הסבר מדעי ולא על מושא מדעי. הוא אומר איך צריך להסביר אבל לא מה צריך להסביר. והטענה המורחבת הזאת היא דווקא לגבי המה.

אנחנו מנסים להאיר מזווית מסויימת דברים שכבר למדנו (על איך לב ליבה של הפילוסופיה החדשה הוא נסיון להגיב על הבשורה המדעית של הפיזיקה שהעולם כולו הוא חומר ותנועה). דקארט מנסה לבסס עולם רוחני (מנטלי). שפינוזה לא מוכן לוותר בכלל (העולם הוא חומר ותנועה וזהו. ואין כלום אחר). קאנט (בווריאציה על דקארט) אומר שיש עולם של תופעות (והאדם מייצר לעצמו עולם מעבר לחומר ותנועה – העולם המוסרי).

בקיצור – זה נושא חשוב ואמירה רצינית וצריך לדבר על זה.

·הוא אומר "חומר בתנועה" או "חומר ותנועה"?

·דוגמא לדברים מחיי היומיום שיעברו רדוקציה: עצלות. עצלות מנקודת המבט הזאת תהיה איזשהו פגם גנטי או מולקולרי או משהו כזה.

ברט אומר שהמהפיכה המדעית סילקה את האדם ממלכת הטבע (הזרה). הוא מתכוון לזה שהאדם אינו אלא צבר של תכונות משניות (כל החיים שלנו זה צבעים וריחות ואלה הן תכונות משניות, כי הן גילוי שני של משהו אחר: גל או מספר או משהו כזה). ולכן, האדם זר לטבע כי הוא לא חווה את הגופים בתנועה אלא משהו אחר.

נטורליזם ביחס למדעי החברה

שבוע הבא נגלה איך הסוציולוג דורקהיים מנסה להבין את זה. הדוקטרינה אומרת שהעובדה שאני בעצמי בן אדם שחווה (כמו מושאי המחקר שלי) את החוויה האנושית היא לא רלוונטית למחקר עצמו. זה לא רלוונטי כי החוקר נדרש לבצע "הזרה" (לבחון תופעות כאילו הוא חיצוני להן לגמרי. זאת אותה ההזרה שנדרשת מחוקר הטבע – כי הוא אוסף של תכונות משניות וזה לא יעזור לו לחקור את הטבע). לסיכום הנקודה: מי שחוקר תכונות ראשוניות (וחווה משניות) צריך להתנתק מהחוויה שלו בזמן מחקר. וכך גם לגבי מי שחוקר תכונות משניות (וחווה משניות).

זה לקחת את ההשלכות המטאפיזיות שתיאר ברט ולהשליך אותן על מדעי האדם. זה מציג גישה לגבי חקר החברה (שצריכה להיות חיצונית).

·תוצרי המחקר לא מתיימרים לספר לאנשים את החוויה שלהם, אלא לעשות רדוקציה של החוויה למציאות עצמה. כלומר, להבין מה יש "מאחורי הקלעים" של החברה. מה באמת מניע אנשים, ומה שמניע לא עומד להיות משהו כמו רציונאליות אלא משהו מטריאלי (כמו כסף או כמו מולקולות?). הקו המנחה הוא להתנתק מהחוויות של חוקר כדי לנסות להבין משהו שלא ניתן לנו דרך חוויות.

תכונות ראשוניות ומשניות

אריסטו אמר שהתכונות הנקלטות על ידי חוש אחד בלבד הן משניות (כמו צבע שזה רק בראייה) ותכונות שנקלטות יבותר מחוש אחד הן ראשוניות (כמו צורה: גם מישוש וגם ראייה).

כפי ברט מתאר, בעידן החדש ניסו להבין למה התכונות הראשוניות הן אובייקטיביות והמשניות הן סובייקטיביות.

·ניסו להציע הסבר של דמיון IMAGINATION: נוכל לדמיין עולם ללא צבע וצליל אבל לא נוכל דמיין עולם ללא צורה. זה טיעון קלאסי וחשוב. כי תפישת הממשות שלנו תלויה בחלל וזמן.

שתי נקודות:

·                        האם מתודת הדמיון הזאת היא משכנעת מספיק (שאם אני יכול לדמיין אז זה בסדר ואם לא אז זה חסר שחר)? יש הבחנה בין לדמיין ובין להעלות על הדעת. לדמיין TO IMAGINE ולהעלות על הדעת TO CONCEIVE.

·                        האם באמת אפשר לדמיין עולם ללא צבע? השאלה האמיתית היא לא מה ניתן לדמיין אלא מה ניתן להעלות על הדעת. אי אפשר להעלות על הדעת עולם נטול צורה. ועולם ללא צבע אולי קשה (או בלתי אפשרי) לדמיין, אבל ניתן להעלות על הדעת.

* אנחנו אולי נקבל את המתודה הזאת, אבל היא לא החביבה עלינו.

גלילאו עומד מול התפישה האריסטוטלית (ההסבר התכליתי – תופעה מוסברת לפי העתיד שלה ולא לפי העבר). החשיבה הזאת (של הסבר לפי העתיד) מובילה לשני דברים מרכזיים:

·                        התפישה שהעולם מכוון לקראת משהו לא ממש מובילה למדע – לדוגמא, לג'ירפה אין צוואר ארוך כדי להגיע לעלים הגבוהים של העץ. מה זה כדי? הסיפור הוא בעצם הפוך: הג'ירפות שבמקרה היו להן צווארים ארוכים יותר שרדו יותר וככה העבירו את המטען הגנטי הזה הלאה.

·                        התפישה הזאת מציגה את האדם ממש כאחד מהעצמים הטבעיים – העצם הטבעי אצל אריסטו הוגדר כעצם שיש לו "עקרון שינוי פנימי" (כמו בלוט ואלון). את עקרון השינוי אפשר להבין רק בבחינת התכלית של הבלוט (שזה להיות עץ). עקרון השינוי הפנימי מגדיר את העצם הטבעי כמושא בתוך הטבע. אריסטו אומר שבני האדם שואפים מטבעם אל הדעת (זאת התכלית שלהם). בגדול, זה אומר שמה שמטריד אותנו כל הזמן (כמו ההבחנה בין מה ששייך לאדם האורגני ומה ששייך לאדם הקוגניטיבי וכו') לא נמצא שם בכל לאצל אריסטו. האדם הוא חלק מהטבע.

וויליאמס הציג את ההבחנה: עבור אריסטו ידיעה שלמה של הטבע כוללת בתוכה ידיעה שלמה של איך עלינו לנהוג, לארגן מדינה ואיך לכתוב ספרות. וויליאמס אומר שהיום אי אפשר לחשוב ככה כי אנחנו תופשים עובדות כמשהו שישנו, אבל לא באופן מכוון. עובדות זה לא מרשמי. מאוד רחוק מאריסטו.

ברט אומר שהמדע החדש ויתר על התכליתיות ומצא קריטריון אחר לבחינת התופעות (משהו שקשור לאובייקטיביות).

·אנחנו מבינים את עצמנו דווקא כן באופן תכליתי. ולכן, נוטים להשליך על מדעי האדם – שכל חברה שואפת לאנשהו ויש הצלחה ויש כשלון וכו'. כלומר, אצלנו בראש יש הבדל בין חקירת העולם וחקירת האדם: כי האדם הוא תכליתי והטבע הוא נסיבתי אצלנו באינטואיציה.

אם נקבל את ההבחנה בין האובייקטיביות של תכונות ראשוניות והסובייקטיביות של התכונות המשניות, נמצא שי לזה משמעות מתודולוגית חשובה.

ההבחנה בין "מציאות" ו"תופעות לוואי של מציאות" נשענת על תפישת הכוח הנסיבתי. לתופעות לוואי של המציאות אין כוח נסיבתי.

באנלוגיה:

המציאות היא אורך הגל והיא מייצרת אצלנו תפישת צבע כתופעת לוואי. הצבע הוא תופעת לוואי של אורך הגל. כדי להציע הסבר סיבתי של תפישת צבע צריך לחזור לאורך הגל.

באופן דומה, יש לנו רשימה של גורמים שמרכיבים את המציאות החברתית. ויש להם תופעות לוואי (כמו תודעה לאומית, אידאולוגיות וכו'). זה אומר שחלק מהדברים (הלוחמנות הגרמנית בתחילה המאה העשרים) הם רק תופעות לוואי של משהו אחר שהוא המציאות החברתית האמיתית (אולי משהו כמו כוחות הכלכלה או שקר אחר).

ביקורת על זה: האם התודעה הלאומית יכולה בשלב כלשהו יכולה להפוך להיות גורם בפני עצמו (כלומר, היא כבר הסבר בפני עצמה לכל מיני תופעות אחרות)? כנראה שכן, וזה פוגע בנטורליזם הזה.

שני מושגים:

1. 1.                        מתמטיזציה של העולם – אצל גלילאו העולם עצמו הוא מתמטי. זאת לא רק שפה שמתארת את הטבע, אלא הטבע עצמו. זאת טענה חשובה: מה שלא ניתן למתמטיזציה לא שייך לעולם עצמו. זאת טענה חזקה. המתמטיזציה של העולם היא סוג של אידאליזציה (העולם איננו כזה בדיוק, אבל הוא כן במהותו. להסביר: אין מתומנים משוכללים בטבע, אבל הטבע עובד לפי חוקי הגאומטריה). אחת מההשלכות היא שדוגמא נגדית לא מהווה הפרכה. גלילאו אומר שמה שאנחנו רואים על פני השטח הוא תוצר של אינספור תהליכים (שכל אחד מהן בנפרד נתון לחוקיות מתמטית). הפעולה המדעית היא לחשוף את מגוון הכוחות הפועלים, כדי לגזור מהם את התופעה הטבעית הנתונה לנו (בחושים). המשמעות היא כפולה: כי (1) המחוייבות האמפירית שלנו היא פחות חריפה בעצם (כי דוגמא נגדית לא הורסת לנו מכיוון שכל תופעה מורכבת ממספר גורמים, מספר כוחות שונים שפועלים בעוצמות שונות על דברים וכו', אז יש מקום לכל סטייה) וגם (2) שבהמשגת העולם אנחנו לא מחוייבים למצוא הסבר להכל. כמו בכלכלה: שום דבר לא באמת עובד לפי חוקי היצע-ביקוש. אבל האם זה אומר שהתיאוריה מחורבנת? או שהיא מבינה משהו במהות החשיבה הכלכלית, משהו נכון. אפשר לחיות עם תופעות לא מוסברות או תוצאות לא צפויות.

האידאליזציה אומרת שהזיקה הבין התאוריה למציאות היא לא אחד על אחד.

1. 2.                        רדוקציה – טענת הרדוקציה היא על יחס בין שתי שפות. כשמישהו טעון שאפשר להעמיד את כל השפה האחת על האחרת אומר שבעצם אפשר לוותר על אותה שפה. אין מחיר לויתור עליה (לא איבדתי כלום). נניח מי שאומר שאת כל אוצר המילים הנפשי אפשר להעמיד על הפיזי עושה רדוקציה. ובכל זאת נראה שכנראה איבדנו משהו, אבל אולי לא משהו ממשי. זאת תוספת (לא איבדנו שום דבר ממשי). המהלך המדעי עושה רדוקציה לתכליתיות (לא צריך אותה יותר). שאלת הרדוקציה קיימת במדע באינספור אופנים. נציג שניים:
2. הסדר המדעי: האם הסדר סוציולוגיה – פסיכולוגיה – ביולוגיה – כימיה- פיזיקה נכון (הסדר טוען שכל המדע צריך להשען על הפיזיקה)? או שאי אפשר להעמיד הכל על הפיזיקה, אבל כן שאת כל הביולוגיה אפשר להסביר על ידי ביוכימיה (כלומר, שוב רדוקציה)?
3. קהילתנות – אינדיבידואליזם: הקהילתן יגיד שהסוציולוגיה לא ניתנת לרדוקציה לפסיכולוגיה. מה שמעניין בדורקהיים זה שהוא נטורליסט שדוחה את הרדוקציוניזם הזה (יגיד שיש מושגים סוציולוגיים בעולם, לא ניתנים לרדוקציה). כלומר, הנטורליזם לא מחייב רדוקציה, אבל זה מה שהיה במהפכה המדעית.

ברט מעיר (עמ' 87) שלמעשה קיומה של כל אינטליגנציה, תבונה, ידיעה או מדע, נתפש כסוג של אנומליה. כי זה כמו תכונות משניות (טבע, ONCE REMOVED). כלומר, מצד אחד מציגים כאן את הנטורליזם שעולה מהמטאפיזיקה החדשה, אבל מהצד השני הוא כן רואה דברים מסוג אחר שחוקרים (כמו היסטוריה. רק שמחקר היסטורי הוא לא מדעי לדעתו). כלומר, ברט לא מסכים שיש אחדות מתודולוגית. יש הבדל בין מדעי הטבע ומדעי החברה.

·כפי שהעיד על עצמו, גלילאו מגיב לתבונה ולא לסיבתיות – הוא לא מונע לעשות דברים כי יש כוח שמנחה אותו אלא כי הוא נענה לטיעונים (ארגומנטציה).

·היום מנסים להבין מדע כעוד תופעה חברתית (שנענית לכוחות הסיבתיות – בדיקה סיבתית של התכנים המדעיים).

פילוסופיה של מדעי החברה- סיכום

סיכומי קורסים אקדמאיים