הדיקטטורה הגרמנית/ קרל דיטריך בראכר.
ראשיתה של הנסדא"פ
כאשר היטלר הצטרף לשורות ה DAP (מפלגת הפועלים הגרמנית) בשנת 1919 החלה למעשה ההיסטוריה של התנועה הנציונל סוציאליסטית. במינכן שררו תנאים נוחים לפעילות ימנית קיצונית.
1- הכוחות הנגד מהפכנים והאנטי דמוקרטיים שגשגו לאחר רצח ראש הממשלה המהפכנית קורט אייזנר.
2- משקלם של האיגודים הצבאיים היה גדול מבכל מקום אחר. קצינים וחיילים רבים היו נתונים לאיומי פיטורים בעקבות חוזה ורסאי שגזר לצמצם את כוחו של הצבא.
3- אותם חיילים בשל חוסר ידע עם החיים האזרחיים פנו לפוליטיקה, הם היו בעלי נטייה ימנית בד"כ והם הביאו איתם רעיונות לאומנים.
עוד לפני עליית הנאצים לשלטון היו בגרמניה אגודות שתרמו לעליית הנאצים, אגודת תולה מילאה תפקיד חשוב בהתהוות הנאציזם. היא שימשה מוקד חשוב לקליטת זרמים לאומנים ימניים וקיימה קשרים חוגים רחבים בחברה של מינכן. היה לה עיתון אנטישמי מקומי שנקרא "מינכנר ביאובכטר" (השקיף של מינכן). אחת הדמיות המרכזיות באגודה זו היה רודלף זבוטנדורף. היטלר גם לא היה מוכן להודות מעולם בקיומם של איגודים ואנשים שסללו את הדרך לפניו.
בגרמניה שלאחר מלחמת העולם הראשונה שרר מצב של אי יציבות פוליטית. קמו חוגים ימניים ושמאלנים שהתחרו אחד בשני ונפתחו מסעות הסטה אנטישמיים קיצוניים. החוגים הימניים קוננו מוסדות תעמולה חדשים בניהן "הועד להדרכת העם" לימים משרד התעמולה של גבלס.
מוסדות אלו תיארו את רפובליקת המועצות שהייתה בלתי אהודה על רוב הציבור הגרמני כחלק "מהקשר העולמי" של היהודים. הם השתמשו בכרזות ובסיסמאות, סמלים ואף מדים. הייתה זו אווירה נוחה להתפתחות הנציונל סוציאליזם, והקרירה של היטלר בתור מסיט המונים החלבה הנסיבות אלו.
ב5 לדצמבר 1919, ייסד דרקסלר אנטון (שהיה מסגר הסדנאות הראשיות של הרכבת הממלכתית במינכן) יחד עם 25 פועלי רכבת נוספים את מפלגת הפועלים הגרמנית ה DAP . האידיאולוגיה שלה עמדה בסימן לאומנות בעלת צביון אנטישמי וסוציאליסטי ובכך נבדלה מחברת תולה (שהייתה בעלת אופי גזעני – תיאורתי אליטיסטי). הנציונל סוציאליסטים שאפו להתרחב למפלגת המונים ולא להסתפק במעמד של כת שעוסקת בתיאוריות. הדא"פ נהנתה מתמיכה של חוגים צבאיים.
היטלר החל לבסס עצמו במפלגת הדא"פ, ראשית כנואם נלהב אשר הצליח תוך חודשים מועטים להעניק למפלגתו משקל ומעמד מכובד בקרב הכיתות הימניות במינכן. היטלר החל להיות מקובל על כולם, והחל לפעול למען הרחבת שירות הדא"פ בניסיון למשוך אליו חיילים משוחררים שלא הצליחו באזרחות. וכך החלה הדרך שהובילה מחוגים קטנים אל התאגדות לוחמת בדמות מפלגה היוצאת אל הציבור ומנסה להשפיע על ההמונים. היטלר הצליח לבסס את עצמו כתועמלן הטוב ביותר.
באיספת ההמונים הגדולה הראשונה של המפלגה (24.2.1920) התרחשו שני אירועים חשובים בתולדות הדא"פ. א- ניתן מצע חדש שנקרא 25 הנקודות, ב- הוסב שמה של המפלגה ל"מפלגת הפועלים הנציונל סוציאליסטית NSDAP.
אסיפות העם ההמוניות מציינות את ההתחלה האמיתית של היותה של המפלגה ל"תנועתו של היטלר" ואת ביסוס מעמדו הדיקטטורי כלפי פנים וכלפי חוץ.
מצע המפלגה בא לשמש תחליף ל"קווים המנחים" של הדא"פ. מצע המפלגה היה אסופה של רעיונות "לאומים" ממקורות רבים. המצע הכיל שתי גישות חשובות שרמזו בבירור על השפעתו של היטלר: הרביזיוניזם הקיצוני (לרבות ביקורת על חוזי ורסאי על תוצאות המלחמה) והטמעת האופי "הבלתי ניתן לשינוי של המצע". תמצית המצע היה איחוד האומה תחת הדגל של "סוציאליזם לאומי" שיביא לביטול עיוותי הקפיטליזם. מבחינה אידיאולוגית היה המצע תערובת של משאלות פוליטיות, סוציאליות, גזעניות, ולאומניות- אימפריאליסטיות.
בראשית דרכה הקדישה המפלגה את רוב מעייניה לא לעניינים רעיוניים, כי אם להקמת מבנה ארגוני מוצק במטרה להיחלץ מהר ככל האפשר מהתוהו ובוהו של הקבוצות השונות שהתחרו זו בזו. הנהגת מערכת סמלים שתהייה מקובלת על כולם נמצאה יעילה במיוחד להשגת מטרה זו. לא הייתה עוד מפלגה כמפלגה הנאצית שהבינה במידה כה רבה את חשיבות השימוש בסמלים בעת הפגנות וכביטוי לסולידריות.
בדצמבר 1920 רכשה הנאסד"פ את המינכן בואוברטר והפכה אותו לביטאון הרשמי של המפלגה תחת השם "פלקישר ביאובכטר".
אנשים שונים כגון גוטרפיד פדר, דיטריך אקרט וארנסט ריהם השפיעו על היטלר, כל אחד באופן שונה (זה לא הכי חשוב…..הרחבה במקראה בעמ' 278-279). כל האנשים הללו שהתלכדו סביב היטלר בראשית ימי התנועה הנאצית היו תערובת של אישים קיצוניים, רובם בני המעמד הבינוני נמוך ובני 20-35. חלקם היו אנשי צבא. למפלגה הצטרפו גם מובטלים רבים שהמפלגה נתנה להם תעסוקה תמורת תשלום כתעמולנים או כמבצעי מעשי אלימות. הרכב זה של חברי המפלגה יש בו כדי להסביר את הדחף שלה לפעילות מהפכנית שהוביל לניסיון ההפיכה ב 1923.
עלייתו של היטלר
היטלר למרות שהיה תעמולן שאין לו תחליף ולמרות שנהנה מיוקרה רבה והיה בכוחו להשפיע על האירגון ועל דרכי התעמולה לא נמנה עם המוסדות העליונים של המפלגה עד לקיץ 1921 שאז עשה את הצעד המכריע והדיח את יו"ר המפלגה (דרקסלר) וביצר את מעמדו.
הטקטיקה המיוחדת שנקט היטלר שעיקרה היה להיות נמרץ ופעיל יותר מכל איש או קבוצה הביאו להתפתחות זו. הוא ידע טוב שהוא צריך לקנות לעצמו אודות לפעילותו הבלתי נלאת מעמד של איש שאין תחליף לשירותיו ולדחוק לשוליים את דקסטר (שכאמור ניהל את עיתון המפלגה ולא יכל להקדיש את כל זמנו למפלגה).
היטלר נקט בטקטיקות נוספות על מנת להפוך למנהיגה הבלתי מעורער של המפלגה שלא ראתה דרך לוותר על שירותיו. הוא טבע לתת למפלגה מעמד מוחלט של עדיפות, לסלק אנשים בלתי רצויים, לנקוט קו קיצוני ולהתסייג מפרשות. היטלר תבע להוציא משורות המפלגה כל חבר שישאף לשינוי. כולם נכנעו לתביעותיו והיטלר ומקורביו תפסו מעתה את כל עמדות השלטון במפלגה. הוא החל בכל הקשור לפולחן האישיות שלו כ"פיהרר". האווירה המעורערת שנוצרה לאחר המלחמה, סיפק פולחן "הפיהרר" את צריכהן של שכבות רחבות בציבור בתחושה של ביטחון וסדר.
היטלר בשנים 1921-1922 הצליח להשפיע על קבוצות ימניות קיצוניות אחרות לקבל על עצמן את מרותה של המפלגה או להתמזג איתה. זאת בנוסף להקמת צבא מפלגתי (S.A), לשימת דגש בתעמולה, לביצור המנגנון המפלגתי ולתיאום פעולותיו השונות.
היטלר הספיק התקופה זו לרכוש עמדה של מנהיג בלתי מעורער גם באוסטריה. התועמלן המוכשר נתמך עתה לא רק על ידי קצינים בצבא, אלא גם בחוגים רחבי השפעה בעולם הכלכלה והחברה, אצל אילי תעשייה ועוד'.
המפלגה החלה למשוך לקרבה אנשים צעירים רבים, והמונים רבים ואט אט נעשתה למפלגה גדולה וחזקה בגרמניה.
