תקשורת כתרבות: עקרונות מחקרי התרבות

מחקרי התרבות מנסים לטעון ולהגדיר את המקום של התקשורת בחברה דרך יחסי גומלין בין מפיקים, תכנים וקהלים, כאשר הקהלים מפיקים משמעות מתוך תכני התקשורת בהקשר חברתי תרבותי מסויים. כלומר, הטענה היא שזה לא תהליך חד כיווני וחד מימדי אלא תהליך של יחסי גומלין, תהליך עם אינטראקציה שכל אחד מהצדדים יש לו מקום בתהליך, משמעות בתהליך וכמובן גם יכול לקחת ממנו את מה שהוא בוחר.

ישנם 3 מרכיבים לתהליך:

  1. הפקה וייצור של תכני תקשורת.
  2. טקסטים תקשורתיים – תכנים ומשמעויות.
  3. צריכה והתקבלות – פענוח ע"י קהלים.

הטענה היא שבתהליך התקשורת ישנם 3 גורמים, קשרים בין 3 מרכיבים.

  1. המרכיב הראשון הוא ההפקה – כל מה שקורה מאחורי הקלעים. אנחנו לא רואים את זה אך יודעים שהוא קיים. אין זה משנה אם זה במערכת החדשות, בעריכה, בצילום או בכל דבר שהוא המתרחש מאחורי הקלעים. זה הבסיס לייצור של תכנים תקשורתיים. זה תהליך ההפקה.
  2. המרכיב השני זה התוצר, הטקסטים עצמם. זה יכול להיות כתבה, פרסומת, תוכנית טלביזיה, שידור ברדיו – כל דבר שהוא טקסט תקשורתי, כל דבר הנושא משמעות ומעביר תכנים ומסרים.
  3. המרכיב השלישי – האופן שבו הקהל מפרש את הטקסטים והתכנים. ברגע שהטקסט מוצג, התוכנית משודרת, הפרסומת מוקרנת. מה קורה עם נקהל? מה קורה עם כל אחד מאיתנו שצורך אותה. איזו משמעות הוא נותן לה, מה הוא מבין ממנה ואיזו משמעות הוא נותן לה. כלומר, מה הפרט עושה עם הטקסט ואיך הוא מקבל אותו – המושג הוא התקבלות.

בין 3 המרכיבים הנ"ל יש יחסי גומלין, יש אינטרקציה  כל הזמן. יש תהליך בין החברה, התרבות והתקשורת כמייצגת. המסרים עוברים, מושפעים, משפיעים, הקהל משפיע ומושפע. לכל אחד מהמרכיבים יש משמעות בתוך התהליך והמשמעות אינה חד מימדית או חד משמעית אלא היא תלויה בהקשר, באדם, בסביבה.

חזרה אל: תקשורת כתרבות

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

שיח פוליטי בין אמת ו"ספינים"

האם "ספין" הוא תרגיל שפוליטיקאים עושים עלינו כדי לעוות את האמת, או שמא דרך לגיטימית להפוך משהו לאמיתי? סטנלי פיש על ספינים ופוליטיקה

להשתפר: