תמר ליבס מציגה שתי גישות מסורתיות מקובלות לחקר התקשורת:
- שימושים וסיפוקים וחלק מהגישה המבנית-תפקודית.
- הגישה הביקורתית.
- הגישה המבנית-תפקודית: זו הגישה הפונקציונלית הטוענת שלכל אחד יש צרכים המסופקים בדרכים שונות. בהקשר התקשורתי הכוונה היא שטקסטים שונים ממלאים צרכים שונים ומאפשרים תפקוד, התמצאות, התנהלות של פרטים בחיי היומיום. גישת הסיפוקים והשימושים, היוצאת מהגישה הפונקציונלית, טוענת שאנשים משתמשים בתכנים שונים, אמצעי תקשורת שונים, על מנת למלא צרכים שונים. כלומר, כל אחד מחליט כיצד הוא משתמש בתקשורת על מנת לספק לעצמו כל מיני צרכים. למשל, הצורך להתמצא בסביבה – ניתן לספק על-ידי צפייה בחדשות, או לבחירתי, ניתן לראות באינטרנט, לשמוע ברדיו וכד'. המענה יכול להיות מסופק על-ידי מדיה שונים וסוגי תכנים שונים כשכל אחד משתמש במדיה עדי לספק את הצרכים שלו, כשהצרכים משתנים בין אנשים ובמצבים שונים. למשל, אדם רוצה לראות דרמה כי הוא רוצה לברוח מהמציאות, מן סוג של אסקפיזם, ואדם אחר רוצה ללמוד על ערכים מקובלים בחברה, להתמצא מה מקובל מה נורמטיבי ומה לא נורמטיבי וכד'. כלומר, כל תוכן יכול לספק צרכים שונים.
- הגישה הביקורתית: בתכנים התקשורתיים יש מסרים אידיאולוגיים. יש הכוונה, מאחורי הקלעים, יש נסיון להשפיע, להבנות אידיאולוגיות שליטות שמשרתות אינטרסים של בעלי כוח. לתכנים יש מסר חד משמעי, חד כיווני, שהחוקר צריך להתחקות אחריו ולהבין אותו ואת האינטרס שמאחוריו. לדוגמא: מחקרם של גרבנר וגרוס,השימוש המרובה בתכנים אלימים בתקשורת יוצר תפיסת עולם ותחושה של פחד, סכנה וחוסר אונים ולכן זה משרת את בעלי הכוח כי אנשים במצב של פחד אינם נוטים לעשות שינויים אלא נותנים עוד יותר כוח לבעלי הכוח.
ביקורת על הגישות המסורתיות:
ישנם שני היבטים מרכזיים לביקורת על הגישות המסורתיות:
- 2 הגישות לוקות בהתייחסות חד מימדית למושאי המחקר שלהם. בגישה הראשונה מושא המחקר הוא הפרטים, האנשים בחברה. יש הרגשה שמתייחסים אליהם באופן חד מימדי – לכולם יש צרכים המסופקים ע"י התקשורת, יש רשימה של צרכים ושל סיפוקים המקבעת את התפיסה. יש מסר חד משמעי/מימדי החוזר על עצמו בכל מיני תכנים תקשורתיים ואין כאן מקום לדיון רחב יותר. גם בגישה השנייה המסר, שהוא המושא של המחקר, הוא מאוד חד מימדי. רק מסר אידיאולוגי, מאוד מוטה, מאוד מגמתי. אין מקום למסרים אחרים ולמגוון – זה מאוד מקובע.
- ביקורת יותר מתודולוגית – הגישות מתאימות את הממצאים לתיאוריה שמוגדרת מראש. כלומר, החוקר מגיע עם תפיסת עולם מסויימת למחקר ומחפש חיזוקים למה שהוא חושב שהוא ימצא. החוקר מגיע לשטח עם קיבעון ותפיסת עולם מגובשת.
ראה גם:הגישה התרבותית לחקר תקשורת המונים
חזרה אל: תקשורת כתרבות
