לנושא של כישוף, כעיקרון תרבותי, נודעת למרבה ההפתעה חשיבות לא מועטה בהקשר של רטוריקה ויכולת שכנוע, גם בעולם רציונלי לחלוטין שכבר כמעט ולא מאמין יותר באפשרות של כישוף, או לפחות כך אנחנו נוטים לפעמים לחשוב. בעולם הכישוף הבסיסי אין "מעל הטבע" (כמו שנוטים לחשוב היום לגבי הכישוף), כישוף הוא גרימה לדבר לקרות ללא מגע וללא סיבתיות הקשורה בתחום התופעות הטבעיות (לכן כישוף הוא "על-טבעי", מכיוון שהוא מתרחש דרך תהליכים שאינם חלק מהטבע המוכר לנו והיום-יומי). העובדה היא שבכל מקום בעולם, בכל תרבות, יש כישוף, וגם אצלנו יש כישוף ביהדות, ככל שהתרבות פרימיטיבית יותר או קרובה יותר לתקופה שקדמה לכתב, הכישוף מפותח יותר. מה נשאר לנו מהכישוף ומשפיע עלינו היום לפעולה? מהם הכללים של כישוף?
האנתרופולוג ג'יימס פרייזר חקר את הכללים של הכישוף בתרבותיות שונות במקומות וזמנים שונים, הוא ישב בבית וקרא המון (היה אטומיסט קלאסי) אודות כישוף והביטויים השונים שלו בתרבויות שונות, הוא כתב המון- 20 כרכים של ספר שנקרא "גיזת הזהב" ובספר הזה יש לו תאוריה של כישוף שאמנם לא עדכנית במיוחד אבל נותרה עד ימינו כתיאורהי משפיעה ביותר באנתרופולוגיה המודרנית. פרייזר מנסה למצוא כללים לכישוף- קודם כל הוא בודק מה דומה למה ומה משפיע על מה, הוא אומר שבמסגרת הפרקטיקה של כישוף שינויים שעושים בדברים דומים משפיעים על דברים דומים. לפי פרייזר כישוף בא לידי ביטוי בכך שהאדם מנסה לשלוט במציאות בעזרת חוקי הטבע המבוססת על הנחות מוטעות ועל חוסר יכולת להבחין בין דמיון ומציאות. כישוף על פי פרייזר הוא שלב ראשון בהתפתחות בת שלושה שלבים, כאשר אחרי כישוף מגיעה הדת שפועלת דרך יצירת אלים ולאחר מכן מגיע המדע שמתאפיין בחשיבה רציונלית והוא על פי פרייזר האמת היחידה.
כחלק ממחקרו פרייזר חילק את הכישוף ל2 סוגים: 1) כישוף מונע (טאבו-איסור) (2 כישוף יוצר (קסם), כל אחד מהסוגים מתחלק ל2: 1) כישוף הומיאופתי- כל סוג של כישוף שמושפע מהעיקרון שדומה משפיע על דומה (לדוגמא- בובת וודו, תרנגול כפרות). 2) כישוף בהדבקה- כישוף המתבסס על קשר מטונימי בין שני אובייקטים.
