נישואין, קבורה ומה שביניהם –
אחד ממוקדי המחלוקת בנושאי דת ומדינה בישראל הוא חוק שיפוט בתי דין רבניים שקבע שנישואין וגירושין הם בשיפוטם הבלעדי של בתי הדין הרבניים בין שהצדדים הם דתיים או חילוניים, בין שהם רוצים בזאת ובין שלא. התומכים, טוענים שגישה זו עוזרת לאחדות העם, בעוד המתנגדים טוענים שיש פה כפייה דתית ופגיעה בחופש המצפון. אלו האחרונים אף טוענים שהחוק אינו דמוקרטי משום שיש בו כפייה של כללים וטקסים דתיים על בלתי מאמינים. אחרים מצביעים גם על פגיעת החוק בפסולי החיתון, ביהודים רפורמים וקונסרבטיבים, וכן באלה החפצים בנישואין אזרחיים (ואין להם כסף לנסוע לקפריסין או לטוסקנה – עניין המוסיף סוגייה של אפליה על רקע מצב כלכלי). תנועות רבות רשומות במרכז למען זכויות האדם והאזרח המנהל מאבק ציבורי להנהגתם בחוק של נישואין אלטרנטיביים בישראל. אולם אלו טרם אושרו.
מוקד מחלוקת נוסף בתחום האישות נוגע לגירושין מאחר וגם זה בשיפוטם היחיד של בתי דין רבניים. הן לגבי חילוניים או דתיים. כיום זוגות רבים מעדיפים לערוך הסכם אצל עו"ד הנחשב לנישואין אזרחיים ובו גם נקבע מראש כיצד מתירים במידת הצורך את הנישואין. מבחינת משרד הפנים והרבנות, אלא שעניין זה אינו בעייתי שכן שממילא נישואים אלה אינם מוכרים.
עוד מוקד מחלוקת עסק בענייני קבורה חילונית. בשנת 95' קיבלה ועדת שרים החלטה היסטורית: לאשר עקרונית את הקמתם של בתי קברות אזרחיים בעקבות מאבק שהחל באמצע שנות השמונים על-ידי עמותת "מנוחה נכונה" (עו"ד גל והתנועה ליהדות מתקדמת) שנאבקה כנגד המונופול של חברה קדישא על הקבורה ולמען קבלת שטח ותקציבים לבית קברות חילוני.
