התפתחות הכתב:
לא חייב להיות זמן משותף ומרחב משותף בין מוען לנמען.
אפשרות לאימפריאליזם – אפשר להפיץ את החוקים התקנות והאדמיניסטרציה, יותר קל לשלוט על מרחבים גדולים כשאפשר לכתוב (כמו בחוקי חמורבי).
שליטה טובה של המוען במסר ובידע – המסר לא מתגלגל כמו טלפון שבור לעומת מילה מדוברת בה אחד יכול להוסיף פרשנות או להשמיט מילים.
העולם נתפס כנגיש יותר- קטן יותר. אך כרחב יותר – גדול יותר.
סוגי כתב:
פיקטורפי: כותבים בצורות שדומות לאובייקט שרוצים לתאר. קשר של דומות. כתב מוגבל יחסית – לא לכל מילה יש סימן. למשל – כתב אנשי המערות. (כיום זה מקביל לאייקונים – שמספקים אחידות וחוסר תלות בשפה, מקביל גם ללוגואים.מעביר מסר בחסכון במקום.)
אידיאוגרפי: מבוסס על בסיס רעיוני. סימנים שמוסכמים על כולם ומוכרים לכולם בחברה מסוימת. ניתן כבר לבנות רעיונות יותר מורכבים – ממש ורבאליים. למשל – כתב חרטומים , כתב יתדות.
כתב פונטי: אין קשר בין הצורה לרעיון שהיא מתארת. ממש אותיות. כל סימן מקביל לצליל- עיצור. למשל – כתב פיניקי.כתב יווני – הא"ב המלא הראשון.
הכתב הומצא במקביל בכמה מקומות, התפתח בעיקר באזורים מבוססים כלכלית.
לחברות שהשתמשו בכתב היה מערכת חוקים ואדמיניסטרציה מפותחת, התאפשרה חשיבה מופשטת, מורכבת, ומחקרית-מדעית. התאפשר שימור ידע והעברתו מדור לדור.
הכתב הצריך: חומרים ספציפיים, מיומנויות מיוחדות (קרוא וכתוב).
הכתב יצר התפוצצות מידע והצריך יצירת מנגנוני איסוף ושימור.
הכתב נתן כוח לשליטים ולבעלי הידע בכתיבה ובקריאה. בהמשך הכוח עבר בלעדית לכנסייה.
הכתב הוריד את האחריות לשימור מהזיכרון האישי – יש תיעוד, לא צריך לסמוך על זיכרון.
התפתחות הכתב והכתיבה: תקופה פרה-היסטורית – הכתב הפיקטוגרפי
מערות – 20,000 לפנה"ס, סביב אגן הים התיכון. אבנים ואבני גיר משמשות לחריטה ולצביעה על סלעים
במערות. כתב פיקטוגראפי – סמלים של בעלי חיים מוכרים ונחוצים להישרדות (סוסים, דגים)
יתרון: שימור ושליטה בידע.תיעוד חלקי לדורות הבאים (שליטה חלקית בזמן).
חיסרון: נייח, מוגבל במרחב.
התפתחות הכתב: כתב אידיאוגרפי -רעיוני:
רווח מ- 3,500 עד ראשית הספירה הנוצרית
1. כתב יתדות על לוחות חרס – 3,500 לפנה"ס, במסופוטמיה – בין המפרץ הפרסי לבגדד.
סוג הכתב: פיקטוגרפי -אידיוגרפי (ציורי-רעיוני). מצריך טיט(קרבה למקור מים)
יתרון: שימור ושליטה בידע. תיעוד חלקי לדורות הבאים: שליטה חלקית בזמן.
חיסרון: שביר וקשה להעברה ממקום- למקום . שליטה מוגבלת במרחב.
2. כתב חרטומים 3,000 לפנה"ס במצרים.
כתב החרטומים אידיאוגרפי-רעיוני. שימש לתפילות ניתן למצוא בין השאר בפנים הפירמידות.
יתרון: שימור ושליטה בידע. תיעוד חלקי לדורות הבאים: שליטה חלקית בזמן.
חיסרון: שביר וקשה להעברה ממקום- למקום. שליטה מוגבלת במרחב ובזמן.
הכתב הפונטי. החל מ- 1,500 לפנה"ס
3. כתב פיניקי 1,500 לפנה"ס במזרח אגן הים התיכון.
4. הכתב היווני מאה שמינית לפנה"ס הוא הראשון שמכיל עיצורים ותנועות ולכן נחשב לאלפבית המלא הראשון.
המצאת הכתב : סיכום ביניים
- הכתב הומצא והתפתח באזורים הסמוכים לאגן הים התיכון, אזורים מבוססים מבחינה כלכלית.
- בשלבים הראשונים התפתח הכתב במקומות שונים ונפרדים. אין השפעה הדדית.
- הדתות, בעיקר המונותיאיסטיות, והפילוסופיות הקדומות, התפתחו באזורים בהם הכתב היה מבוסס.
- בחברות בהן הכתב היה מבוסס התאפיינו במערכת חוקים ואדמיניסטרציה.
טכנולוגיות כתיבה
- הכתב מצריך חומרים ספציפיים לכתיבה: נייר, מכחול, צבע.
2. הכתב מצריך מיומנות ייחודית: הכנת חומרי הכתיבה, הבנת הסימנים.
שימושים שונים של כתב פיקטוגרפי ואידיאוגרפי בעולם המודרני 1.
מטרות:
- תקשורת מהירה – יכולת העברת מסרים ללא תלות בשל ההפצה המהירה של הכתוב.
- תקשורת אחידה בעולם גלובלי.
- העברת מסר קונוטטיבי- שמעורר אסוציאציות זהות לקהילות שונות.
- שימוש מסחרי ויזואלי-סימון (לוגו).
- חיסכון במקום בעולם הדיגיטאלי.
שימושים שונים של כתב פיקטוגרפי ואידיאוגרפי בעולם המודרני 2.
קרטוגרפיה (מיפוי, המורכב מקבוצות שונות של סימנים). קרטוגרפיה היא הכתב המכיל את מירב הסימנים המצויים בשימוש: שרטוט צורה; קביעת צבעים לגבהים; סימון שמות מקומות; סימון מרחקים; סימון אתרים (הר, עתיקות, תחנת דלק)
סיכום – חשיבות התפתחות הכתב- למה הוא גרם?
- בני אדם לומדים לספר (narrate) על עצמם, על הסביבה על עולמם.
- אגירת ידע והעברתו מדור לדור.
- התפתחות חשיבה אבסטרקטית והתפתחות חשיבה מורכבת התפתחות חשיבה אקדמית ומחקרית.
- התפוצצות מידע וצורך ביצירת מנגנונים לקטלוג, שימור….
- חיזק אדמיניסטרציה ומצד שני החלשות גורמים שהיו ריכוזים בעבר הביאו להקמתם של משטרים טוטליטאריים מצד אחד ולהתפתחות חברה רב תרבותית מצד שני.
- התרחבות תקשורת חד כיוונית המבחינה בין מוען לנמען.
- writing is a technology that restructures thought/ ong
ראה גם: תחנות בהתפתחות השפה האנושית,
