הנושא של צבעים חמים וקרים הוא אחד מנושאי היסוד של כל תיאורית הצבע באמנות. החלוקה בין צבעים חמים וצבעים קרים היא חלוקה עתיקת יומין שניתן ללמוד ממנה רבות על המשמעויות יש לשימוש של צבעים חמים וקרים.
את הצבע ביצירת האמנות ניתן להסביר בכמה צורות. הגישה הראשונה לתיאור הצבע ביצירת האמנות היא הגישה הפסיכולוגית. גישה זו מתמקדת בדרך שבה צבעים נקלטים בהכרה. צבע היא תכונה המתחלקת לשלוש איכויות: גוון, בהירות ורוויה. גוון (hue) היא איכות המבדילה בין צבע אחד לצבעים אחרים. רוויה (saturation) היא תכונה של "ניקיון" הצבע ומלאותו. בהירות (brightness) היא דירוג הצבע על סולם בין שחור ללבן. בגישה זו לתיאור הצבע ביצירת האמנות מדברים לעיתים קרובות על צבעים חמים וצבעים קרים. צבעים חמים הם צבעים ממשפחת הכתומים-צהובים-אדומים ואילו צבעים קרים הם הצבעים הכחולים-ירוקים. ישנה טענה כי צבעים חמים הם צבעים מתקדמים, כלומר שנראים לנו קרובים יותר לעומת צבעים קרים שהם צבעים נסוגים הנראים לנו רחוקים יותר. אפקטים פסיכולוגיים נוספים הקשורים בנושא של צבעים חמים מול צבעים קרים הם התחושה כי צבעים חמים הם "קלים" יותר מאשר צבעים קרים הנתפסים בתור כבדים יותר.
כך אנו רואים כי הנושא של צבעים חמים וקרים יכול להיות בעל חשיבות עצומה ביצירת האמנות והבחירה של האמן בין צבעים חמים וצבעים קרים יכולה להיות בעלת משמעות עצומה גם למסר, גם לרושם של הצופה וגם לאיכות האסתטית הכללית של היצירה. צבעים קרים וחמים מהווים את אחד מהיסודות החשובים ביותר שאמן בתחילת דרכו צריכים להפעיל כמו טבע שני. לכל אורך ההיסטוריה של האמנות ניתן לראות כיצד השימוש שעשו אמנים עם צבעים קרים וצבעים חמים היה אחד מהכלים הבסיסיים ביותר שעמדו לרשותם בכדי לעצב את הרושם החזותי שאליו התכוונו.
שאלה מעניינת בתחום של צבעים חמים וקרים היא השאלה האם התכונות שאנו מייחסים אל צבעים חמים וצבעים קרים הן תכונות אינהרנטיות לאותם צבעים או שמא המשמעות והדרך שבה אנו חווים צבעים חמים וקרים הם פרי מוסכמות והתניות חברתיות ועל כן תלויות בחברה וזמן מסוימים.
לסיכום, הנושא של צבעים חמים וקרים הוא נושא מרתק בעל חשיבות ראשונה במעלה בעבור כל מי שרוצה להתחיל את דרכו ביצירת אמנות או בהבנה שלה. ההבנה של הדרך שבה צבעים חמים וצבעים קרים פועלת עלינו יכולה להוות את ההבדל בין יצירה טובה ולא טובה וכן היכולת להבין יצירות אמנות.
