שמירה על פנים – ניהול רושם
p הניסיון להציג את הפנים בצורה חיובית נקרא ניהול רושם או impression management.
p אחת מהתיאוריות הפורות שנכתבו על בסיס עבודותיו של גופמן, היא תיאורית הנימוס של בראון ולווינסון (1987). אין הכוונה לנימוס במובן של לאכול עם סכין ומזלג, אלא לעקרון בסיסי המנחה את התקשורת הבינאישית – אופני ניהול רושם ושמירה על הפנים. מאמצים את התיאוריה של גופמן לתחום הפרגמאטיקה. הם חוקרים בקשות והתנצלויות והתנהגויות מנומסת. הם טענו שאנשים שומרים על הפנים אחד של השני בכדי ליצור אינטראקציה: שלא יהיה סכסוך שיהיה מצב נעים להתמודדות ולאינטרקציה.
תיאורית הנימוס של בראון ולווינסון (Brown & Levinson, 1987)
p בראון לווינסון, אימצו את התיאוריה של גופמן לתחום הפרגמטיקה, וחקרו את האופנים בהם אנשים שומרים על הפנים האחד של השני תוך כדי אינטראקציה ("שיקולי פנים"). אילולא היה כך, לדבריהם, כל תקשורת הייתה מעורבת בסכסוך, ויכוח ועלבונות.
p הציעו חיבור בין מושג הפנים של גופמן להבחנה בין אחורי הקלעים וקדמת הבמה:
ý Face חיובי: הפייס של קדמת הבמה. הרצון להשתייך חברתית, להיראות כאנשים טובים ומועילים במרחב הציבורי – שיעריכו, יאהבו ויקבלו את הדימוי שאנו מציגים.
ý Face שלילי: הפייס של מאחורי הקלעים. הרצון לשמור מרחק, לשמור על חופש פעולה, על המרחב הפרטי, על האוטונומיות. כיבוד הפרטיות והעצמאות.
- פנים- דימוי שלך
בקשת בקשות
p כאשר אנו פונים ומבקשים (למשל) משהו ממישהו, אנחנו מאיימים על הפנים שלו וגם על הפנים שלנו, כל בקשה מהווה איום על הפנים בשתי צורות:
ý איום על ה-face השלילי שלו: אנו כופים את בקשתנו ואיננו מאפשרים לו חופש פעולה (זה הכסף שלו, זה פוגע בחופש הפעולה והעצמאות שלו, ו"נוגס" במרחב הפרטי שלו).
ý איום על ה-face החיובי שלו: סירוב לבקשה יפגע בתדמית החברתית שלו, כאדם אהוד ומוערך, כחבר אכפתי.
ý איום על ה-face השלילי של המבקש: מעיד עלינו כאנשים תלותיים, שלא יודעים לנהל את ממונם.
ý איום על ה-face החיובי של המבקש: מעיד עלינו כאנשים לא אכפתיים, אשר מביכים אדם אחר, כאנשים תובעניים.
אבל אם בכל זאת אנחנו ממש זקוקים לכסף????
p בראון ולווינסון מצביעים על אמצעים לשוניים בהם משתמשים כדי לרכך את הפגיעה בפנים של שני הצדדים:
ý נימוס חיובי – נימוס של סולידריות: פניה לצורך של הפרט להשתייך חברתית. אסטרטגיות של מעורבות: להחמיא לזולת ("את נראית היום מדהים"), להביע דאגה לבריאותו, לבטא הסכמה עם דעותיה, להכלילו בקבוצה ("אנחנו"), להשתמש בשם פרטי או בכינוי חיבה ("אחי, תביא 200 ₪").
ý נימוס שלילי – נימוס של כבוד: פניה לצורך של הפרט לשמור על מרחב הפעולה והפרטיות שלו. אסטרטגיות של שמירת עצמאות: לא להניח הנחות על רצון הזולת, לאפשר לו לא לעשות משהו ("אתה לא חייב אם לא בא לך"), להתנצל ("סליחה שהתקשרתי אליך הביתה"), להביע פסימיות ("בטח אין לך גרוש"), לבטא מצב אישי, שאפשר לא לפרשו כבקשה ("שיט, נתקעתי בלי כסף!").
ý רמז – "שיט נתקעתי בלי דלק ואין לי כסף…"
