פנים אל פנים: המודל הדרמטורגי
p גופמן רואה את המרחב החברתי כבמה בתיאטרון, בו כולנו שחקנים וקהל. אחד החידושים המרכזיים שלו היה שהוא אימץ מושגים מתוך התיאטרון לתוך הסוציולוגיה. הוא טוען כי יש לנו צורך בסיסי להיות מקובלים חברתית ואנחנו עסוקים כל הזמן להציג את עצמנו כשחקנים. אנחנו בוחנים כל הזמן איך אנו נראים, איך אנחנו מציגים את עצמנו, איך אני מתנהג וכו'.
ý הפעולות של אנשים מצויות כל הזמן תחת צפייה והערכה (כולל שלהם עצמם).
ý מה שנשפט כל העת היא הרהיטות של הפעולות, החברה היא השופטת כל הזמן.
ý על הבמה החברתית אנשים מציגים ללא הרף את "העצמי" החברתי. ה"פנים" החברתיים = התדמית החברתית שלנו.
p המושג face to face interaction מתייחס לפעולות גומלין חברתיות בין "פנים" של אנשים המצויים באינטראקציה. בנוסף, חשובה התדמית.
ý באינטראקציה אנשים מנסים להציג פנים אחידות וחיוביות, המותאמות למסגרת (למצב) הנתונה. כלומר, אנחנו מנסים להציג את עצמנו באיזושהי עקביות מסוימת, ולא לנסות גם מפה וגם מפה. יש לנו נטייה להתנהג באופן יציב שתואם לתדמית שנתנו לעצמנו. לדוגמא: פייסבוק. לרוב ההצגה היא בצורה חיובית, למרות שיש אנשים שמנסים למתג את עצמם בצורה אחרת כמו "זהבי עצבני".
frame = מסגרת. מסגרת ראשונית: מצבים מוגדרים שמתנהלים באופן שכיח סביבנו ויש להם כללי התנהגות מוגדרים. התשובה לשאלה שאנשים ללא הרף שואלים: "מה קורה פה?" מסגרות ראשוניות הן המסגרות בעזרתן אנו מגדירים מצבים חברתיים:
© הרצאה במכללה
© שיחה בבית קפה
© הוראות של הרס"ר במסדר צבאי
© שיחה משפחתית בארוחת ערב שבת
© מהמסגרת נגזרים תפקידים חברתיים: social roles, שהנם דפוסים מוכרים של פעולות מתבקשות שיש לקיימן.
מסגרת שניונית/משחקית: כאשר משחקים "בכאילו" על המסגרת הראשונית. לדוגמא: ילדים מתחפשים לחיילים ומשחקים כאילו הם בצבא, תיאטרון, סרטים (לא דוקו).
p כמו בתיאטרון, לפי גופמן גם בחיים הבמה מחולקת לשניים:
ý קדמת הבמה: המקום בו אנו מציגים בצורה חיובית את הפנים שלנו כלפי החברה.
ý אחורי הקלעים: המרחב הפרטי בו איננו רוצים שאף אחד יצפה בביצועים שלנו. סיטואציות שאנחנו לא מצפים שאף אחד יראה אותנו, אלא רק עם עצמנו.
ý למשל:
© הבית (חדרי השינה והשירותים- מאחורי הקלעים, אלו מול הסלון והמרפסת- קדמת הבמה.
© לדבר בפני קהל – קדמת הבמה, אל מול לדבר לעצמנו- מאחורי הקלעים.
© רכילות – חשיפה של אחורי הקלעים של מישהו ופרסום שלו לקדמת הבמה.
p מסגרת השתתפות: מוען, נמען רשמי, נמענים לא רשמיים (מאזינים לא מכוונים ומצותתים). אינטראקציות בין אישיות שמתקיימת במרחב ציבורי. אני ועוד משהו מדברים ויש עוד משהו שמקשיב לנו (אוטובוסים, מרפסת, פלאפון בציבור).
* רלוונטי לאינטראקציה בינאישית.
היומיום: טעויות ומבוכות
p החשש הגדול של השחקנים הוא מטעויות או שיבושים בביצוע, המביאות למבוכות של הפנים. מתי זה קורה? טעויות ומבוכות עלולות להיגרם בתנאים הבאים:
1) כאשר טועים בהבנת המסגרת הראשונית.
2) כאשר הביצוע אינו רהוט: מפשלים בביצוע
3) כאשר שחקנים אחרים פוגעים (במכוון או לא) בפנים שלנו.
4) כאשר "אחורי הקלעים" פולש אל "קדמת הבמה" למשל ילדים קטנים שמגלים כל מיני דברים פרטיים על ההורים שלהם.
