נרטיב פוליטי הוא מונח המשמש במדעי הרוח ובמדעי המדינה כדי לתאר את הדרך שבה סיפור סיפורים יכול לעצב עובדות ולהשפיע על הבנות המציאות. עם זאת, הנרטיב הפוליטי אינו רק מושג תיאורטי, הוא גם כלי בו משתמשים דמויות פוליטיות על מנת לבנות את נקודות המבט של אנשים בתוך סביבתם ולשנות את היחסים בין קבוצות חברתיות לאנשים. כתוצאה מכך, לבדיון יש פוטנציאל להפוך לעובדות ומיתוסים משתלבים בשיח הציבורי. הנרטיב הפוליטי משפיע על יכולתו לעורר פאתוס, ומאפשר לנרטיב להיות בעל השפעה באמצעות הערך שהוא מספק ולא מהאמת הנאמרת.
מטא-נרטיבים הם מרכיב חשוב בנרטיבים הפוליטיים מכיוון שהם מקיפים את המלאכותיות של סיפורים בתוך הקשר פוליטי. הם מרכזיים בעיצוב הבנות המציאות באמצעות יצירת ההיסטוריה במסווה של פאר וסיפורי התפתחות או הרחבה. הרעיון של נרטיב פוליטי נובע ממושגים המאוירים בתיאוריה הנרטיבית.
התיאוריה הנרטיבית צמחה מהרעיונות הקיימים בתוך התיאוריה הספרותית שחוו רפורמות במהלך שנות הארבעים, כאשר הרומנים החלו לקבל תוקף כאמצעי ללימוד ספרות. שירה ודרמה זכו להערכה מבחינת האסתטיקה בצורתה ובמבנה שלה, אולם רומנים הפכו משמעותיים ליכולתם להשפיע על הקורא באופן רחב יותר. תיאוריה נרטיבית עלתה מתוך הרעיון שסיפורים מסוגלים לספק המחשה של טבע האדם ולא רק קריינות לא אישיות. הרעיונות סביב הנרטיב ומדעי המדינה החלו כתוצאה מעבודות שנערכו על ידי המלומד וולטר ר 'פישר שהמשיג את המונח פרדיגמה נרטיבית על מנת לטעון כי הנרטיב הוא צורת התקשורת המשכנעת ביותר ולכן היא מרכזית בפוליטיקה.
ראו גם: הגמוניה תרבותית
