בארוק (1600-1715)
שמה של תקופת הבארוק ניתן לה בתקופה מאוחרת יותר[1]. המילה בארוק היא מילה שלילית ומהווה את ההפך מהרנסנס והמתרבות הקלאסית שקדמה לה. הבארוק הוא סגנון דרמטי, שופע, תיאטרלי – ממש ההיפך מן התקופה שקדמה לו שעמדה בסימן של רוגע ואיפוק.
אמנות הרנסנס פנתה אל השכל וביקשה לשכנע בעוד אמנות הבארוק, פונה אל החושים, אל הרגשות, אל הדמיון וביקשה להקסים ולשבות לב.
הרנסנס הגיע לשיאו בשנת 1520 ומאז עברו 80 שנה עד לתקופת הבארוק (ישנה תקופת חפיפה בין שתי האומנויות).
בבארוק ישנו חוסר סדר וחוסר ארגון. מושם דגש על תנועה, שיא, מתח, אלכסונים, פיתולים. ישנו עומס יתר. קשה לבודד חלקים מן התמונה – זו יחידה אחת שלמה. הפרטים קיימים כיחידה ואינם עומדים בזכות עצמם.
בבארוק הרעיון הוא העיקר.
הבארוק לא היה מוגבל לסגנון אחד אלא היו הרבה סגנונות.
אמנות הבארוק החלה באיטליה ובעיקר ברומא ומשם מתפשטת צפונה ואף למזרח, לספרד (שם היה נושא הדגל ולסקז).
אמנות דתית שהביאה גם לפריחת הדת[2]. בנוסף הייתה מאוד אמוציונאלית ורגשית.
בסופה של תקופה הרנסנס הגיעו ליכולת מקסימלית של סדר, סימטריה, עבודה לפי כללים וחוקים, אור וצל, קומפוזיציה מורכבת. לא היה כבר לאן להתקדם ולכן שינו את הכיוון. הבארוק נמצא בתוך מערכת מבולבלת, לא מסודרת, לא מאורגנת.
2 נושאים מרכזיים מקבלים ביטוי באומנות זו: תיאור הטבע, שהופך לנושא עצמאי ושולט (בעיקר נוף), וסיפורים מחיי היומיום (לא רק סמלים וסיפורים דתיים).
בתקופת הרנסנס הצורות העיקריות היו ריבוע, משולש ועיגול. בבארוק היו אלה טרפז ואליפסה.
האור יגיע מכמה כיוונים.
הכנסייה בתקופת הבארוק – אין משטח אחד. יש בה ציורים ופסלים.
הבארוק היה אנטי רנסנס – היה בו מתח, מאבק, סיפור. הבארוק היא אבולוציה, התפתחות והמשך לרנסנס. הבארוק שבר את הסימטריה והארגון שהיו ברנסנס ויצא אל הטבע.
[1] לרוב, השמות הניתנים לתקופה המוקדמת יותר הם שמות לא חיובים. הבארוק הייתה ההיפך מאמנות הרנסנס והאמנות הקלאסית.
[2] הדת הפרוטסטנטית עלתה והתחזקה באותה תקופה. בנוסף פירוק הכנסייה הביא את הדת להמונים.
