חוק השבות – הגדרה (אזרחות)

חוק השבות – הגדרה: חוק משנת 1950 הקובע שכל יהודי זכאי לעלות לישראל עם בן זוגו, ילדיו, נכדיו ובני זוגם. עפ"י החוק, יהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה, או שנתגייר והוא אינו בן דת אחרת. הזכות לעלות לא תנתן ליהודים שפעלו נגד העם היהודי, שעלולים לסכן את בריאות הציבור או בטחון המדינה, או בעלי עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור. חוק זה נובע מתפיסת מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי ולכן מקובל לראות בו חוק מבחין ולא חוק מפלה. במדינות רבות בעולם קיימת מדיניות הגירה המבוססת על עקרון שבות של בני הלאום.

חוק השבות מבטא את היותה של מדינת ישראל מדינת לאום יהודית ומאפשר לכל יהודי הרוצה בכך לעלות
לישראל.

תוכן חוק השבות

1 . כל יהודי זכאי לעלות ארצה
2 .א. העלייה תהיה על פי אשרת עולה
ב. אשרת עולה תינתן לכל יהודי שהביע את רצונו להשתקע בישראל, חוץ אם נוכח שר הפנים שהמבקש:
– פועל נגד העם היהודי, או
– עלול לסכן בריאות הציבור או בטחון המדינה או
– בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור
3 .א. יהודי שבא לישראל, ולאחר בואו הביע את רצונו להשתקע בה, רשאי בעודו בישראל, לקבל תעודת עולה.
ב. הסייגים המפורשים בסעיף 1ב יחולו גם על מתן תעודת עולה, אלא לא יחשב אדם למסכן בריאות הציבור
לרגל מחלה שלקה בה אחרי בואו לישראל.
4 .כל יהודי שעלה לארץ לפני תחילת תוקפו של חוק זה, וכל יהודי שנולד בארץ בין לפני תחילת תוקפו של חוק זה
ובין לאחריה, דינו כמי שעלה לפי חוק זה.
4א. א. הזכויות של יהודי לפי חוק זה והזכויות של עולה לפי חוק האזרחות, תשי"ב 9151 ,וכן הזכויות של עולה לפי
כל חיקוק אחר, מוקנות גם לילד ולנכד של יהודי, לבן זוג של יהודי ולבן זוג של ילד ושל נכד של יהודי. להוציא אדם
שהיה יהודי והמיר את דתו מרצון.*
ב. אין נפקא מינא, אם יהודי שמכוחו נתבעה זכות לפי סעיף קטן א עודו בחיים אם לאו, ואם יעלה ארצה או לאו.
ג. הסייגים והתנאים הקבועים לגבי יהודי או עולה בחוק זה או על פיו או בחיקוקים כאמור בסעיף קטן א:
יחולו גם על מי שתובע זכות לפי סעיף קטן א.
4ב. לעניין חוק זה, "יהודי" – מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת.*
5 .שר הפנים ממונה על ביצוע חוק זה, והוא רשאי להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו וכן למתן אשרות עולה ותעודות
עולה לקטינים עד גיל 18 .תקנות לעניין סעיפים 4א ו4ב טעונות אישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת.