מרגישים שאתם צריכים להתקדם בחיים? שעוד לא הגעתם, פרצתם, עשיתם, סימנתם, כבשתם? וגם אם כן, הרי כל פסגה רק מגלה את הפסגה הבאה הגבוהה ממנה והריצה לעולם לא נפסקת. מרגישים שיש מישהו שאתם רוצים להיות אבל עדיין לא? מרגישים שיש דברים שאתם עוד לא מבינים? סודות שאתם צריכים לגלות במקומות בהם עוד לא הייתם? הקטע הקלאסי הבא הוא בשבילכם:
אבל אני רוצה להיות שם! מי מאיתנו לא יכול להזדהות עם הרצון להגיע ל"שם", להיות במקום בו אנחנו עוד לא נמצאים מבחינת קריירה, זוגיות, הורות והמשמעות שאנחנו מוצאים בחיינו. מעטים אם בכלל מסוגלים להסתפק ב"כאן" ולהשתחרר מהתחושה שאנחנו כבר אמורים להיות "שם", להצליח, לפרוץ, לגלות את עצמנו, להבין איך החיים עובדים, להיות מאושרים, "חיים נהדרים מחכים ממש מעבר לפינה והרחק הרחק מכאן…"
הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית, הקיומית בעברית, עסקה רבות בתחושת הפער בין ה-"כאן" וה-"שם" שרודף את האדם המודרני ומונע ממנו להרגיש שלם עם עצמו. אחת השאלות שטרדו את הפילוסופיה הקיומית הייתה למעשה שאלה ותיקה מאוד בפילוסופיה המערבית שעסקה באדם כיצור מוגבל שעומד מול מציאות שהיא תמיד גדולה יותר ממנו ועל כן, עד כמה שהדברים נוגעים אליו, גם אינסופית. האדם הוא יצור סופי הנמצא מול מציאות שאת סופה הוא לא רואה ולכן הוא לעולם לא יכול להבין את כולה. המהות של להיות אדם הוא להיות מוגבל, אבל גם מוגבל באופן שעומד חסר ופגום אל מול הבלתי-מוגבל, האינסופי.
מרטין היידגר עסק בנקודה הזו בספרו המרכזי "הוויה וזמן" והגדיר את האדם כיצור חלקי שתמיד נמצא בשאיפה לחרוג מעבר לעצמו אל עבר השלמות. האדם מוגבל וחלקי והוא חסר את השלמות והאחדות שהופכות לפיכך למושא התשוקה שלו. המצב הזה אומר משהו מאוד מהותי על הטבע האנושי שתמיד מונע מתוך המחסור והפער והרצון לחרוג מעבר לעצמנו, אי הרצון להיות "כאן". הרצון להיות "שם" בידיעה שאנחנו כל הזמן תקועים "כאן" הוא אצל היידגר הכוח שמניע אותנו קדימה אל תוך המציאות, מה שגורם לנו לפעול, מה שהופך אותנו למי שאנחנו.
לקריאה נוספת:
הפילוסופיה הקיומית של המאה ה-20
הפסיכולוגיה האקזיסטנציאליסטית של מרטין היידגר
ראו גם:
