אלימות בחינוך, בבית הספר ובכיתה – סיכום

אלימות היא פגיעה מכוונת, קיימים ארבעה סוגי פגיעה: (1) פגיעה גופנית (2) פגיעה מילולית (3) פגיעה מינית (4) השחתת רכוש. גישות שונות מנסות להבין את הסיבה לאלימות. יש הרואים במבנה האישיות או בתורשה גורמים מרכזיים ויש המדברים על הבית או על החברה ואמצעי התקשורת כגורמים להתנהגות אלימה, ויש הרואים בביה"ס גורם משמעותי ליצירת אלימות – לכל הגורמים הללו יחד נודעת חשיבות מפני שהילד נמצא ביחסי גומלין עם סביבתו, והסביבה המשמעותית לתלמיד היא בית הספר. התלמיד האלים יכול לנשור ממערכת החינוך, מפיגור בלימודים, נטילת סמים ושתייה מופרזת, לכן מומלצת ראייה הוליסטית של הבעיה במערכת.

בשנים האחרונות נרשמה עלייה משמעותית בנתוני האלימות:

תפיסת בית הספר כמקום שאינו בטוח גורמת לכך שהרבה תלמידים מעדיפים להישאר בבית, התופעה בולטת בעיקר בקרב תלמידי ביה"ס יסודי (15%). עפ"י דיווחם 5% מתלמידי חטיבות הביניים ו-7% מתלמידי החטיבות העליונות נושאים עימם נשק כלשהו לביה"ס.  ובנוסף, קיימת אלימות מילולית ופיזית מצד צוות ביה"ס והיא הולכת ופוחתת עם העלייה בדרג ביה"ס: 22% מתלמידי ביה"ס יסודי ו-15% מתלמידי חטיבות הביניים ו-10% מתלמידי החטיבות העליונות דיווחו כי המורים העליבו או השפילו אותם.  יחס דומה התקבל גם בעניין אלימות פיזית מצד המורים.  בנושא אלימות פיזית של מורים כלפי תלמידים במגזר הערבי המצב גרוע בהרבה והאחוזים גבוהים בהרבה. תלמידים בגיל העשרה דיווחו על חוויית ענישה פיזית בידי מורים, לרבות חבטות, בעיטות, הלקאה במקלות ועוד. בארה"ב תפיסת המורים את האלימות בביה"ס היא שונה, 36% מהמורים חוששים מהתלמידים ו-30% חוששים מהורי התלמידים.

ישראל נמצאת במקום החמישי-שישי מבין 23 מדינות הסקר הבינלאומי מבחינת שיעור החשיפה לאלימות בביה"ס.

1. כמעט כל ילד שני נפל קורבן למעשה אלימות לפחות פעם אחת בשנה, כל תלמיד חמישי לפחות 3 פעמים.
2. כל תלמיד עשירי נזקק לטיפול רפואי בעקבת תגרה.
3. הבנים חשופים לאלימות יותר מבנות ותלמידי הכיתות הנמוכות יותר מאשר תלמידי הכיתות הגבוהות.

ישראל תופסת את המקום השביעי-תשיעי בקטגוריה של שיעור ההשתתפות במעשים אלימים.

שיעור התלמידים שאינם אוהבים את ביה"ס גבוה בישראל יותר מאשר בכל המדינות שהשתתפו בסקר: רק 55% מרגישים שייכות אליו ורק 38% מרגישים שותפים לקביעות חוקיו וכלליו.

רק מחצית מהתלמידים (יותר בכיתות הנמוכות ופחות בגבוהות) סבורים כי מוריהם מתייחסים אליהם בהגינות – מורי ישראל ממוקמים בחצי התחתון של הדירוג. למיקום דומה הם זוכים מבחינת תפיסת הילדים את האפשרות לקבלת עזרה מהם בעת הצורך.

התלמידים הישראלים מדורגים במקומות נמוכים 14-18 מבחינת האדיבות והעזרה ההדדית בכיתה, עם זאת שיעור גבוה מביניהם מעריכים את חבריהם לספסל הלימודים כמקבלים אותם כפי שהם.  לאור הנתונים הללו אין תמיהה שגישה שלילית זו לבית הספר תורמת לאלימות בקרב התלמידים.

עקרונות ההתערבות במניעת אלימות:

יצירת "בית ספר בטוח" לאורך זמן דורשת שילוב מתמיד בין שני סוגי מניעה המשלימים זה את זה:

מניעה ראשונית: מבוססת על התערבות חינוכית שיטתית של שתי מטרות:  (א) הפחתה וצמצום של גורמי סיכון המהווים תנאי רקע הגורמים להגברת האלימות. (ב) חיזוק כישורי ההתמודדות של התלמיד כפרט ושל בית הספר כמערכת חברתית-ארגונית.

מניעה שניונית: מבוססת על טיפול נקודתי ממוקד באירועי אלימות או בתלמידים המתנהגים בצורה אלימה.

ההתערבות המתוכננת יעילה רק כאשר היא הולמת את המאפיינים הספציפיים של התופעה בבית הספר, לטענתה של ארהרד, יש לערב את כל הגורמים בבית הספר בעבודה זו ולהכשירם בהתאם לתחום אחריותם.

תהליך יצירת בית ספר בטוח הוא תהליך עבודה מתוכנן, מובנה ושיטתי וניתן לתאר אותו כמעגל פעילות מחזורי המונה ארבעה שלבים עיקריים:

1. אבחון מהימן
2. תכנון קפדני
3. התערבות שיטתית והערכה מעצבת
4. אבחון חוזר

כאשר בטיפול באלימות מעורבים מספר גורמים, הן בתוך בית הספר והן מחוצה לו, תוצאותיו טובות יותר.

הגישור – היא גישה נוספת להתמודדות עם בעיות אלימות. הגישור הוא דרך לניהול קונפליקטים ללא אלימות. בגישה זו נעשה ניסיון להגיע לפתרון קונפליקטים באמצעות הידברות, הבנה והסכמה הדדית בתיווכו של צד שלישי, הצד השלישי המתערב הוא אדם בלתי תלוי שהוכשר לנהל תהליכים כאלה, והוא מסייע לצדדים להגיע להסכם מרצון. מטרתו של תהליך הגישור במערכת החינוך הוא ללמד תלמידים להשכין שלום במקום שיש קונפליקטים. תפקידו של המגשר להנחות את התהליך תוך שמירת על אובייקטיביות ושמירת האינטרסים של שני הצדדים ולהימנע מהתערבות בתוכן הדברים שבקונפליקט. המגשר מתערב ברמה של היחסים בין הצדדים ודואג ליצור אווירה מתאימה להקשבה ולהידברות ולסייע לצדדים ליצור הסכם ישים המקובל על שניהם.

ילדים בגיל ביה"ס יסודי צופים בטלוויזיה בממוצע שעתיים עד 3 שעות ביום ואילו בני נוער צופים בממוצע 3 שעות וחצי ביום. קיימות השלכות שליליות לצפייה כגון סוציאליזציה מוקדמת, קושי בהבחנה בין עיקר לטפל, השפעה גבוהה על בעלי דימוי עצמי נמוך וכן השפעה על התנהגות אלימה. יש קישור בין התנהגות אלימה למודל מוטיבציה חברתית ולחוסר יכולת לדחות סיפוק בקרב נערים עבריינים.

חזרה אל: פסיכולוגיה בחינוך – סיכומים