ההוגה היהודי המיוחד אברהם יהושע השל מציע דרך יפה ומעניינת להביט על המסורת היהודית של ייחוד יום השבת, דרך שיכולה להיות רלוונטית לחילונים ודתיים כאחד.
בספרו "השבת: משמעותה לאדם המודרני" טוען השל כי בעוד שתרבות המערב המודרנית היא תרבות של כיבוש המרחב, וכך הוא כותב:
"הציוויליזציה הטכנולוגית היא כיבוש ה מ ר ח ב על ידי האדם. זהו ניצחון שאותו משיגים לפעמים על חשבון מרכיב חיוני של הקיום, הוא ה ז מ ן . בציוויליזציה זו אנו מבזבזים זמן כדי להרוויח מרחב. אנו מוקסמים מזוהרו של המרחב, מעצמת העצמים שבמרחב. העצם הוא קטגוריה המכבידה על מוחנו ומשעבדת את מחשבותינו. דמיוננו נוטה לעצב את כל המושגים בצלמו. בחיי היום־יום שלנו אנו שמים לב ראשית כול למה שמכתיבים לנו חושינו: מה שרואות העיניים, מה שחשות האצבעות. לגבינו מציאות היא עצמים התופסים מקום ממש במרחב; אפילו את אלוהים תופסים רבים מאתנו כעצם".
מנגד היהדות היא תרבות הנושאת את פניה לא למרחב כי אם לזמן:
"היהדות היא ד ת ש ל ז מ ן , והיא מכוונת ל ק י ד ו ש ה ז מ ן. היהדות מלמדת אותנו להידבק אל ק ד ו ש ה ב ז מ ן , אל מאורעות קדושים, ללמוד כיצד לקדש מקומות מקלט המזדקרים מתוך הזרם האדיר של השנה. השבתות הן הקתדרלות הגדולות שלנו; וקודש־הקודשים שלנו הוא מקדש שאותו לא הרומאים ולא הגרמנים יכלו לשרוף, מקדש שאפילו השמד אינו יכול להכחיד על נקלה: יום הכיפורים. אפשר לאפיין את הפולחן היהודי כאמנות של צורות בעלות משמעות בזמן, כ א ר כ י ט ק ט ו ר ה ש ל ז מ ן".
השל ממשיך ומראה כיצד המסורת וההלכה היהודיות למעשה מנסות ליצור את השבת בתור בית מקדש:
"מהם סוגי המלאכה שאין לעשותם בשבת? לפי דברי חז"ל, כל אותן פעולות שהיו דרושות לבניין המקדש במדבר או לציודו. השבת עצמה היא מקדש שאנו בונים, מ ק ד ש ב ת ו ך ה ז מ ן . היום השביעי הוא שביתת־נשק במאבק־הקיום האכזרי של האדם, הפוגה בכל המריבות, אישיות וחברתיות, שלום בין אדם לאדם, בין אדם לטבע, שלום בתוך האדם עצמו; יום שבו נחשבת הנגיעה בכסף לחילול הקודש, שבו מפגין האדם את אי־תלותו בדבר שהוא אלילו הראשי של העולם".
המסקנה של השל איננה שכולם צריכים להתחיל לשמור שבת בנוסח האורתודוקסי שלה, אלא שאנו צריכים לתת תשומת לב מיוחדת ליום המנוחה שלנו ולהפוך אותו ליום שונה משאר הימים, זמן שמשחרר אותנו מהזמן ומכל טרחות החול ומאפשר לנו להתחבר לעצמנו, למשפחה ולחברים. או כמו שאומר השל:
"היום השביעי הוא כארמון בתוך הזמן, ובממלכת הזמן ימצא כל אדם את מקומו. אין המדובר בתאריך בלוח השנה, אלא באווירה רוחנית ייחודית…"
ראו גם:
בשבילי נברא העולם? חז"ל, ז'אן ז'אק רוסו, אסכולת פרנקפורט ופשיזם
