לכידות
המושג לכידות הקבוצה מתייחס לכוחות הפועלים על החברים בה וגורמים להם להישאר בקבוצה. ככל שגדלים כוחות אלה גוברת הלכידות.
מאפייני הקבוצה המלוכדת הם: בקבוצה זו החבר חושב על עצמו כעל חבר הקבוצה ומעוניין להישאר בה; החברים בה מבלים יחדיו זמן רב מהנדרש וישנה תחלופה מעטה בין חברי הקבוצה; היחיד בקבוצה המלוכדת חש יותר שביעות רצון וצורך השתייכותו מקבל יותר סיפוק מאשר בקבוצות אחרות; החברים בה עוזרים זה לזה ותומכים איש ברעהו – כל חבר מוכן לעשות למען הקבוצה והוא מזדהה עם מטרות הקבוצה והן הופכות למטרותיו והתוצאה היא שהנורמות והמטרות של קבוצה זו מקובלות ביותר על חבריה והיחידים מתנהגים בהתאם להן; קיים יותר פרגון; איום חיצוני (כגון תחרות או יריבות) עם קבוצה אחרת תורם ללכידות הקבוצה והנורמות הפנימיות שלה מתחזקות נוכח האיום; קיים דמיון בין דעותיהם של חברי הקבוצה. עם זאת יתכן מצב בו הכיתה המלוכדת תהיה בעלת נורמות מנוגדות אלו של ביה"ס, ליכוד המקשה יותר על עבודת המורה בכיתה. כאשר גורם חיצוני מאיים על קבוצה מלוכדת, היא מתגבשת ומתלכדת יותר והנורמות הפנימיות שלה מתחזקות נוכח האיום. במחקר שערכו ליפיט ווייט, 1958, הועמדו קבוצת ילדים נוכח התקפה מבויימת של גורם חוץ: מבוגר התקיף בלא הצדקה אחדים מחברי הקבוצה בגין חבלה בציוד בבניין. נמצא כי החברים בקבוצה המלוכדת יצרו חזית אחידה נגד המתקיף ולא אפשרו לו להעניש בודדים, כולם הגנו על המואשמים ונטלו על הקבוצה את האחריות. בקבוצות אשר אינן מלוכדות אפשרו הם להעניש את היחידים. גם בקבוצות גדולות יותר גורם איום התקפה מבחוץ ליתר התגבשות והתלכדות. לדוגמא בעיתות מלחמה בהן שוררות המלחמות הפנימיות באופן זמני.
קבוצה מלוכדת עשוייה לפעול כקבוצה סגורה ולהעמיד בדרכו של ילד חדש השואף להצטרף אליה, קשיים. לעולה חדש ואף לילד בן עדה או שכבה שונה קשה יותר ההסתגלות. המורה יכול להקל את ההשתלבות בהכינו הדרכה מתאימה מראש. על המורה לדון עם הכיתה על הקשיים הצפויים לילד ולכנן עמם כיצד ישולם הוא בכיתה. מימד נוסף בליכוד הקבוצתי הוא הקשר בין ליכוד לבין יעילות בלימודים. כיתה נטולת קונפליקטים תשקיע את מרב מרצה בלימודים וזאת בתנאי כי הנורמות בה אכן מעודדות הישגים לימודיים. כאשר הנורמות הן נגד לימודים המצב שונה. לכידות קבוצתית מושפעת, מעברת ליחסי התלמידים בה, ממשתנים הנוגעים למורה, משתנים כגון סגנון הדרכה. כמו כן אישיות המורה יש לה השפעה על רמת הלכידות. נמצא כי מורים ותלמידים נוטים לתפוס בצורה דומה את האווירה הכיתתית וכי למורים בעלי אישיות מוחצנת יש כיתות מלוכדות יותר (Fisher & Kent, 1998).
גורמים המגבירים לכידות
פעילות משותפות – קבוצה יכולה להתלכד כתוצאה משתף פעולה, יצירת קבוצת עבודה בתוך הכיתה עשויה להגביר את האהדה בין חבריה הממלאים יחדיו משימו. תופעה זו הראה מחקר שערך שריף, 1953: במחנה קיץ בו התקבצו יחדיו ילדים שהיו זרים זה לזה. לאחר ימי הכרות הם נתבקשו לרשום שם של חבר עמו מבקשים להיות בקבוצה. משנתקבלו תוצאות הבחירות הסוציומטריות הפרידו הנסיינים בין החברים ויצרו קבוצות חדשות של ילדים שלא היו ביניהם קשרים חברתיים טובים. כעבור זמן שוב נערכו בחירות חדשות והתברר כי פעילות הגומלים בקרב חברי הקבוצה החדרות יצרה ליכוד. בפעם השנייה צוינו כחברים טובים ילדים מן הקבוצות החדשות.
עידוד פעילות גומלין – פעילות גומלין תלויה במידה רבה בעידודו ובשיטת הוראתו של המורה. בשיטת הוראה חזיתית בה המורה מרצה והתלמידים מתפקדים כפרטים בודדים, לתלמידים ניתנת הזדמנות מעטה לקיים התקשרות ולהחליף דעות ומידת הקשר ביניהם יורדת. לעומת זאת, כשר המורה מנחה דיון ומאפשר לתלמידים להיות דומיננטיים ולהשתתף, ניתנת הזדמנות ללבן סוגיות בצוותא. שיטת הוראה זו מגבירה פעילות גומלין בין התלמידים ובעקבות זאת את הלכידות הקבוצתית.
סדר הישיבה – מערך הישיבה בכיתה מסורתית מעודד שיטת הוראה חזיתית, על כל המשתמע ממנה מבחינת אופי פעילות הגומלין. בניגוד לזאת, כיתה שבה סדר הישיבה מותאם מלכתחילה לקיום דיונים משותפים, תגבר בה פעילות הגומלין ולכידותה תהיה גדולה יותר. מבנה בו הילדים רואים את עורפו של רעהו, אינו מעודד כל פעילות גומלין. מבנה בו המורה נמצא במרכז והילדים סביבו במעגל, פעילות הגומלין בו מוגבלת מחמד עמדתו המרכזית של המורה וריבוי הילדים. עם זאת האפשרות לקשר הדוק בין התלמידים גדולות. מבנה בו הכיתה מחולקת לקבוצות קטנות מאפשר פעילות גומלין יעילה ביותר הודות למיעוט התלמידים בכל קבוצה. בכדי שלא יווצרו תת קבוצות רצוי לשנות את הרכב הקבוצה עם שינוי המשימות.
גודל הכיתה – כמעט תמיד מעדיפים המורים כיתות קטנות בטענה שיעילות הלמידה בה גוברת. אין ספק כי גודל הכיתה משפיע הן על האווירה בכיתה והן על ההישגים הלימודיים. בכיתה בה 30-40 תלמידים ישנו קושי לנהל אינטראקציה משמעותית עם כל התלמידים ובד"כ התוצאה היא שבדיונים כיתתיים תלמידים אחדים משתלטים על האינטראקציה ורבים אחרים נשארים פסיביים, המורה אינו יכול להעניק את תשומת הלב כראויה לכל תלמיד והוא חייב להשקיע זמן רב יותר בהתמודדות עם בעיות משמעת.
עידוד ילדים לעיני קבוצתם – מוטב לשבח ילד המצליח בתפקיד לעיני כיתתו. קבוצה זו שהיתה עדה להצלחתו תהיה מעתה חביבה עליו יותר והכוח המושך אותו אליה יגבר הואיל והלכידות מוגדרת ככוח משיכה בין החברים. מאורעות מצטברים בהם ילדים מקבלים שבחים לפני קבוצתם יביאו להגברת הלכידות בקבוצה (מחקר לוט ולוט, 1966).
הסבר נוסף להשפעתה של הלכידות הקבוצתית על ביצוע מטלות מבחין בין שני סוגים של לכידות: לכידות אישית מתייחס למידה שבה חברי הקבוצה מחבבים איש את רעהו; לכידות משימתית מתייחס למידה שבה מסייעת החברות בקבוצה להשיג מטרות.
חזרה אל: תהליכים קבוצתיים בכיתה ובחינוך \ פסיכולוגיה בחינוך – סיכומים
