קיימות היא היכולת לספק את צורכי האוכלוסייה בהווה בלי לפגוע ביכולות הדורות הבאים. גורדון כינה עצמו הדוא"ג כדי לבטא את האוריינטציה הקיומית שלו ביחס לסביבה האנושית והטבעית ולחנך לשיבה אל הטבע כמטרה חינוכית.
חלק ראשון: משנתו הרוחנית של הדוא"ג – תהליך היצירה בטבע החל בדומם, התפתח אל הצומח והסתיים בחי ובאדם, ומכאן חשיבותו של הטבע כחוויה עבור האדם, כלומר משהו שיש לחוות אותו במהלך החיים ואשר יעצב את ההכרה המודעת של האדם. האדם מעוצב מבלי משים על ידי סביבתו הטבעית שמהווה הוויה גדולה יותר מחייו האישיים. באשר לתורת ההכרה, דווקא ההכרה המרבית של האדם ביחס לבעלי החיים הביאה להיפרדות מהאחדות עם הטבע ובכך להיחלשות אינסטינקטים טבעיים.
לדעת גורדון, הקיימות והשיבה אל הטבע הכרחיים לחוויית העומק האנושית. הוא אף רואה בטבע סוג של "צלם אלוהים", ורואה באמונה המונותיאיסטית תוצר של ההתנתקות מהשורשיות הטבעית. ההתמקדות בהכרה מוחלטת גרם לניתוק משורשים חווייתיים ויצירתיים, ודוגמה למי שלא התנתקו כליל ניתן למצוא באמנים ובמוזיקאים, שנותרו מחוברים לטבע ביצירתם.
בנוסף לחיי היצירה הוא טען שגם הממד החברתי נפגע, בכך שאנו תופסים עצמנו כאנשים חושבים ומציבים מחיצות בין אדם לחברו.
הוא האמין שהחיים האמיתיים אינם חיי פולחן דתי או נזירות אלא אהבת העבודה בטבע כחלק ממחזוריות החיים.
המהפכה הציונית איפשרה את השיבה אל הטבע, והיא שאיפשרה לגורדון לעזוב את אורח חייו הדתי ולעבור לאורח חיים רוחני טבעי. הוא לא התנתק כליל מהאמונה הדתית אלא השתמש לעתים בפסוקים לאישוש תובנותיו.
חלק שני: מתוך כתבי א"ד גורדון –
ההכרה והבלתי מודע – "אין דבר בהכרה שלא היה קודם בהרגשה". האדם אינו "קופסת הכרה סגורה" אלא כמו צמח המחובר באמצעות חויית ההכרה אל המציאות, והאדם זקוק לחיים בתוך העולם. גורדון מגנה את תופעת הלקיחה החד-צדדית מן הטבע ואת המעבר מהכפר אל העיר.
עקירת שורשי הנשמה מהטבע – לדעת גורדון, לאדם יצאו ליקויים קשים מכך שאינו חי את הטבע בחיי כפר ועמל. האדם זוכה מגורדון להוראות ממשיות כיצד לבנות את חייו ואת ביתו בצורה שלומדת ככל הניתן מהטבע ועושה איתו אגודה אחת, תוך שהוא משתמש בשפה מקראית. הוא טוען שדרך תחושת סבל אישי בעבודה משיגים חמלה כלפי הסובלים האחרים (וזה מתבסס על כך שחמישה משבעת ילדיו מתו בצעירותם).
חלק שלישי: הרהורים על דרכי יישומה של השקפה חינוכית-רוחנית – לכאורה קשה ליישם את תורת גורדון בחינוך המדגיש את הממד ההכרתי דרך לימוד שכלתני, שכן גורדון מכוון להשגת החוויה הרוחנית. אלא שכיום נפוץ החינוך האלטרנטיבי המאפשר גישה רוחנית בחינוך. יש מספר שאלות שיש לעסוק בהן כאלטרנטיבה רוחנית-חינוכית:
- הדרכים ליצירת מפגש האדם עם שורש חווייתו – לאחרונה מתגברת הזיקה למזרח וגם למערב (ניו-אייג') אך פחות שואבים מידע מהיהדות, כיוון שהיא עוסקת בעיקר במורשת ובהיסטוריה, ופחות ביצירת חיים רוחניים, דבר שבו מתמקדים הקבלה, החסידות, משנת גורדון והרב קוק. לכן, ניתן ללמד את הללו כדי לספק לנערינו מידע פנימי ולא לגרום להם לחפש תשובות במקום אחר.
- איזו חלופה יש לעבודת האדמה בהשגת חוויית האחדות? – זה אכן קושי, וכבר לא מחנכים לחקלאות ולמלאכה בבתי הספר, אך כדאי להורות תפיסת קיימות העוסקת גם בטיפוח צמחייה ביתית ולימוד מלאכות לאחזקת בית המגורים.
- התבוננות בטבע, כיצד? – כדאי להקים כיתות פתוחות, להגדיל את נפח הטיולים ולעסוק בהם גם ואולי בעיקר בחוויית היופי שבטבע. על בסיס זה הוקם למשל בסמינר הקיבוצים מרכז לאקו-פסיכולוגיה.
- צמיחה כלפי האני העליון – קשה להשיב, אך יש לחשוב כיצד לעורר באדם רגשות עליונים כמו אהבה, חמלה וצדק, אולי דרך מוזיקה או ספרות יפה.
- הבחנה בין לימוד לצורך קריירה לבין עבודה עצמית – יש לעסוק במתח שבין התודעה האוניברסאלית לאישיות סובייקטיבית.
סיכום הבא: חדשנותו של יאנוש קורצ'אק: חינוכאי שהקדים במעשה את ההלכות החינוכיות בנות זמננו \ יובל דרור
חזרה אל: פילוסופיה של החינוך – סיכומים
