פיגור שכלי: תפקוד אינטלקטואלי כללי הנמוך מהממוצע במידה משמעותית, המלווה במגבלות משמעותיות בתפקוד ההסתגלותי.
- כל שווה ערך תפקודי לפיגור שכלי שהופיע אחרי גיל 18 ייחשב לשטיון ולא לפיגור שכלי.
- פיגור שכלי מקודד על ציר II ב- DSM-IV יחד עם הפרעות אישיות.
- הפרעות פסיכיאטריות ובמיוחד פסיכוזות מופיעות אצל מפגרים בשיעור גבוה בהרבה מכלל האוכלוסייה.
רבים מבני האדם שמנת המשכל שלהם נמוכה מ- 70 , ואולי רובם, אינם מאובחנים רשמית כמפגרים, מה שמלמד כי הם "מצליחים" לעמוד בדרישות ההסתגלות ברמה מזערית מתקבלת על הדעת.
באופן לא רשמי מתייחסים לכל ציון מנת משכל שבין 90-70 כאל "גבולי" או "קשה תפיסה נורמלי".
שיעור האבחנות הראשונות של פיגור שכלי עולה במידה ניכרת בגילאי 6-5 ומגיע לשיאו בגיל 15.
תפקודם האינטלקטואלי הנמוך מהממוצע מתגלה רק כשהקשיים בלימודים מביאים להערכה מאבחנת. כשיש שירותים הולמים לחינוך ילדים מקבוצה זו, הם מסוגלים בד"כ להגיע לשליטה במיומנויות למידה יסודיות ולהגיע לרמה משביעת רצון של התנהגות מסתגלת מהבחינה החברתית.
פיגור שכלי קל = (70-50) הם הרוב המכריע של המאובחנים כמפגרים בשכלם, הם נחשבים ל"בני למידה" ורמתם האינטלקטואלית כבוגרים דומה לזו של ילדים ממוצעים בני 11-8. הסתגלותם החברתית דומה לרוב לזו של מתבגרים אף שלרוב ללא הדמיון, כושר ההמצאה והשיפוט של מתבגרים נורמליים. בד"כ אינם מראים סימנים של פתולוגיה במוח או חריגות גופניות אחרות אך זקוקים למידה כלשהי של השגחה עקב יכולותיהם המוגבלות לחזות מראש את תוצאות מעשיהם. באמצעות אבחון מוקדם וסיוע מצד ההורים ותוכניות חינוך מיוחד, רובם המכריע של המפגרים הגבוליים והקלים יכולים להסתגל לחברה, לרכוש מיומנויות אקדמיות ותעסוקתיות פשוטות ולהיות לאזרחים המשתכרים למחייתם.
פיגור שכלי בינוני = (50-35) נקראים "בני תרגול", הם יכולים לשלוט במיומנויות שגרתיות מסוימות כגון: בישול או עבודות שירות קלות אם יקבלו הוראות מפורטות. ורמתם האינטלקטואלית כבוגרים דומה לזו של ילדים ממוצעים בני 7-4. חלקם מסוגלים ללמוד קצת קרוא וכתוב, הם עשויים להגיע לשליטה נאה בשפה מדוברת, קצב הלמידה שלהם איטי ורמת חשיבתם המושגית מוגבלת ביותר. הם נראים מגושמים ולא נאים, ולוקים בעיוותים גופניים ובתיאום מוטורי גרוע.
רובם ידידותיים ולא מאיימים אך יש ביניהם כאלה שהם עוינים ותוקפניים. לעיתים נדירות מוצאים אצל בעלי הפיגור הבינוני מיומנויות התמחות יוצאות דופן כגון: כשרון מוסיקלי. באמצעות אבחון מוקדם, סיוע מצד ההורים והזדמנויות תרגול, רוב בעלי הפיגור הבינוני יכולים להגיע לעצמאות חלקית, לדאוג לעצמם בחיי היומיום, להתנהג התנהגות קבילה ואף להביא תועלת כלכלית בסביבה משפחתית או בסביבה מוגנת אחרת.
פיגור שכלי חמור = (35-20) מכונים "מפגרים תלותיים", ההתפתחות המוטורית והדיבור מפגרים בדרגה חמורה וליקויי חישה ונכויות מוטוריות שכיחים ביותר. הם מסוגלים לפתח רמות מוגבלות של היגיינה אישית ומיומנויות של עזרה עצמית, המפחיתות את מידת תלותם בזולת אך הם תמיד יהיו תלויים באחרים בטיפול בהם. יכולים לבצע מטלות תעסוקה פשוטות תחת פיקוח.
פיגור שכלי עמוק = (25-20) מוגדרים "כמפגרים סיעודיים", לרובם יש ליקויים חמורים בהתנהגות ההסתגלותית ומסוגלים לבצע מטלות פשוטות ביותר בלבד. דיבור שימושי, במידה ומתפתח, הוא בסיסי ביותר. לוקים בעיוותים גופניים קשים, פתולוגיה של מערכת העצבים המרכזית וצמיחה מעוכבת.
התקפי פרכוסים, אילמות, חירשות וחריגות גופניות ולכן הם זקוקים להשגה מתמדת לכל חייהם. לרוב בריאותם ירודה ולכן תוחלת חייהם קצרה.
מקרי פיגור שכלי חמור ועמוק ניתן לאבחן ללא קושי בגיל הינקות עקב עיוותים גופניים גלויים לעין ועיכוב בולט בהקניית הרגלים. אך למרות הלקות בתפקודם האינטלקטואלי הם עשויים להיות בעלי יכולות גבוהות בתחומים אחרים.
ראו גם:
חזרה אל: מבוא לפסיכופתולוגיה
