הספר הלבן בקרימינולוגיה: פרק 8 – התנגשות תרבויות ועבריינות של מהגרים – סיכום

סיכום פרק 8 – התנגשות תרבויות ועבריינות של מהגרים

הקדמה
כבר בפרק 5 דיברנו על השפעות של נורמות סותרות כפוטנציאל לעבריינות.
בחקר הסיבות המביאות את הפרט לפשוע יש להבחין בין ההשפעות החברתיות לבין התהליכים הפועלים על היחיד.
ברמת היחיד – התנגשות התרבויות משפיעה על היחיד בעצם כך שהיא יוצרת סתירה בין הנורמות החוקיות לנורמות הפרטיקולריות ומובילה לעבריינות.
בפרק זה נדון בהשפעות החברתיות של ההתנגשות התרבותית.
קונפליקט חברתי – מושג שנקבע ע"י האסכולה הפורמלית של הקרימינולוגיה (פארק בורגס, סאתרלנד). אסכולה זו טוענת שכל פעולה נובעת מיחסי גומלין בין משתנים. הקונפליקט החברתי הוא אחד מהצורות של יחסי הגומלין. שיעור העבריינות לטענתם טמון במידת ההתנגדות והסתירה הקיימת בין הנורמה החוקית לנורמות החברתיות. (דוגמא: רצח על כבוד המשפחה בחברה הבדואית). קונפליקט זה מצוי בחברות בהן יש השתנות רבה ותנודות הגירה רבות.
סלין מגדיר את התנגשות התרבויות אחרת ומראה כי הקונפליקט בעל המשמעות נוצר בעקבות השינויים המתמידים של התרבות האנושית ונדידת נורמות מתרבות אחת לאחרת. סלין רואה את הקונפליקט לא רק בתרבויות שונות אלא גם בתוך הקבוצות עצמן ובין היחיד לקבוצתו.

הגירה ועבריינות בארה"ב
ישנם שלושה גורמים של שינויים חברתיים שיש להם קשר לעבריינות, עיור, תיעוש והגירה. בגלל שאת השניים הראשונים קשה לחקור בשל העובדה שהם תהליכים ארוכים התרכזו מרבית המחקרים בתופעת ההגירה ובעיקר בארה"ב – ארץ מהגרים.
ההתנגשות בין התרבויות יכולה להיעשות ע"י הגירה או ע"י כיבושה של תרבות מסויימת ע"י תרבות אחרת וכפיית הנורמות החוקיות של הכובש על הנכבש.
קליטה איטית של המהגר תוך ביטול הדרגתי של ערכיו עלולה להפחית את שיעור העבריינות מאשר כפייה מהירה של התרבות החדשה.
לאור מחקרים רבים שנעשו בארצות הברית ניכר כי יש מספר הנחות יסוד בנוגע לקשר בין עבריינות להגירה. להלן גורמים אלו:
אם בוחנים בחתך גילים הרי ששיעור העבריינים בני אותו הגיל בקריו מהגרים גדול יותר מאשר ילידי ארה"ב.
יש שוני בהיקף העבריינות ואופיה בין קבוצות מהגרים שונות וקבוצות אתניות שונות.
שיעור העבריינות בקריו ילדי מהגרים גבוהה מאלו של ילידי ארה"ב.
שיעור העבריינות באוכלוסיות שבהם היה קיבוץ של מהגרים היה נמוך מאלו שנטמעו מיד בתוך החברות האמריקאיות (טאפט).

הגירה ועבריינות באירופה
ממחקרים שונים שנעשו ברחבי אירופה ניתן להסיק מסקנות שונות. אחת המסקנות העיקריות היא שקיים שוני בין קבוצות המהגרים השונות ובין מידת ייצוגם בשיעור הפשיעה. השוני התרבותי בין המהגרים הוא זה הגורם להם לפשוע יותר או פחות. ישנם גורמים נוספים המשפיעים על ייצוגם בסטטיסטיקות הפליליות כגון יחס ומיקוד המשטרה, מדיניות חברתית כזו או אחרת, מעמד סוציו אקונומי, גיל, מין ועוד.
להלן פירוט הממצאים ממחקרים שנערכו במדינות שונות:

גרמניה

הולנד

שוודיה

אנגליה

חוקרים

אלברכט

טס

מרטנס

סמית

ממצאים

מרבית המהגרים הם גרמנים שעזבו וחזרו לגרמניה.

אין קשר עקבי בין שיעור ההגירה לשיעור העבריינות אך קיימת נטייה ליותר עבריינות בקריו בני הדור השני והשלישי מאשר אצל דור המהגרים. זאת ככל הנראה מתוך החשיפה לאי השיוויון, תחושת הקיפוח וההתנגשות החברתית.

מיעוטים אתניים אחדים מיוצגים יותר בסטטיסטיקות הפליליות מאחרים.

גיל הגיוס לעבריינות של מיעוטים אתניים נמוך מזה של בני ארץ המוצא.

המיעוטים מזוהים גם עם בני המעמד הנמוך, נפגעים יותר מאבטלה וליקויים בחינוך ומיוצגים יותר בסטטיסטיקה הפלילית.

מהגרים יוצגו יותר בסטטיסטיקה הפלילית מאזרחים תושבי שוודיה אך ניתן והסטטיסטיקה הפלילית מושפעת מאפלייתם. עם השנים חלה ירידה בשיעור העבריינות של בני המהגרים – אולי בשל מדיניות הרווחה ששוודיה אימצה לעצמה.

יש שוני בין קבוצות המיעוטים – הקבוצות האתניות האסייתיות מיוצגות פחות מהשחורים – מכאן, לא רק העובדה של ההגירה משפיעה אלא המבנה התרבותי של קבוצת ההגירה.

עלייה ועבריינות בישראל
בישראל קיימות 90 קבוצות אתניות שונות, זרם העלייה לא נפסק, אמנם בעוצמה שונה עד היום. מאז הקמת המדינה העלייה גברה והפכה להמונית, אולם גם לפני כן היה הישוב היהודי מורכב מעולים.
אחד המאפיינים של ישראל כמדינה קולטת הוא שתהליך הקליטה היה כזה שכל גם עלייה, אחרי שנקלט, נהג לתייג את גל העלייה שבא אחריו, וכך נוצר מעגל קסמים של תיוג. בסיס הקונפליקט היה שגל העלייה שהיה ברובו מזרח אירופאי ראה בעולים המזרחיים כשונים ממנו.
החלוקה העדתית המקובלת היא זו: אשכנזים, הם בעיקר יוצאי מזרח ומערב אירופה, ובני עדות המזרח אשר עלו לישראל מארצות המזרח התיכון ומאפריקה.
ניתן לומר על בני עדות המזרח כי הם בעלי סטטוס סוציו אקונומי נמוך מזה של יוצאי אירופה.
דפוס העבריינות של המהגר מהדור הראשון היתה מבוססת על קונפליקט שגרם להלם אצל המהגר הוא פשוט לא ידע כיצד לנהוג שכן בארצו היו מותרים דברים מסויימים שלא מותרים בארץ הקולטת לדוגמא ביגמיה.
ההגדרה עולים חדשים לאלו אשר עלו לארץ לאחר הקמת המדינה היא שרירותית למדי אך מוצדקת משתי סיבות:
- לפני הקמת המדינה הייתה העלייה מועטה יחסית לעומת העלייה ההמונית בשנותיה הראשונות של המדינה.
- נראה כי קליטתם של העולים הוותיקים הייתה מהירה ויעילה יותר מזו של העולים החדשים מכאן ניתן להסיק כי היישוב היהודי שלפני קום המדינה היווה חברה קולטת, הדוקה ומלוכדת.
עבריינות העולים המבוגרים גדולה מזו שבקרב ילדי הארץ והוותיקים.
נראה כי ישנם הבדלים בין שיעורי העבריינים הצעירים, אלו שנולדו בארץ ואלו שהיגרו מאירופה ואמריקה היו בעלי אחוזים כמעט זהים בעוד שילדים להורים שהיגרו מאסיה או אפריקה היו בעלי אחוזים גדולים יותר. יתכן כי תיאורית התנגשות התרבויות יכולה להסביר שוני זה למשל רמת השכלה בקרב העולים מיבשות שונות. ייתכן כי התנגשות בין הנורמות וטיפוסי התרבות של העולים לבין דפוסי התרבות והנורמות של החברה הקולטת עלולה להגדיל את שיעורי הפשיעה בקרבם.
נראה כי העולים מאפריקה מבצעים יותר פשעים של אלימות נגד אנשים ורכוש בעוד שיוצאי אירופה ואמריקה פושעים יותר בעבירות של זיוף והונאה. ניתן להסביר את זה בכך שהערכים בקרב התרבות באפריקה מתייחסת בפחות חומרה אל הנטייה ליישב בעיות וסכסוכים בדרך של אלימות.

עבריינות נוער בין בני עולים
מהתנגשות התרבויות עשויים לסבול אלו שנולדו בארץ או שהגיעו בגיל צעיר עם הוריהם. בני הדור השני יסבלו לפי ההשערה יותר מהוריהם ויותר מהדורות שאחריהם בעקבות ההשלכות של ההתנגשות התרבותית הכרוכה בעליית הוריהם.
נורמות ההתנהגות של ההורים המהגרים שונה לרוב מהנורמות הקיימות בארץ הקולטת. תהליך ההיקלטות בארץ עלול גם לערער את הסטטוס החברתי כלכלי של ראש המשפחה, והמעבר לארץ ישראל עלול לפורר את הליכוד הטבעי של המשפחה.
שיעור עבריינות הנוער בישראל הולך וגדל וישנם הבדלים בין שיעורי העבריינות של בני נוער אשר נולדו בארץ לבין בני נוער שהם עולים חדשים. אצל העולים החדשים הפשיעה גדולה בהרבה מכלל הנוער בארץ. אמנם אצל העולים החדשים מספר הילדים גדול יותר מאשר במשפחות הוותיקות בארץ אך גם עובדה זו לא יכולה לגרוע מחשיבות השיעור הגבוה במיוחד של עבריינות בקרב העולים החדשים.
ממצאים מראים כי בשלושה מקומות בהם יש ריכוז גבוה של נוער עבריין (שכונת מוסרה בירושלים, טירת כרמל ובית שמש) ובהם מתגוררים הרבה עולים חדשים, עלו המסקנות הבאות:
הפשיעה של בני הנוער באזורים אלו קשורה לזעזוע של הנערים הללו מבחינה חברתית וכלכלית וקשיי ההיקלטות בארץ החדשה.
משפחות הנערים גילו מבוכה ערכית, חוסר ליכוד, חוסר ביטחון כלכלי, אי בהירות בסטטוס ואדישות בנוגע למערכת הנורמות של החברה הקולטת.
ראשי המשפחה שבארצות המוצא היו בעלי הכנסה בינונית כעת נמנים עם אלו בעלי ההכנסה הנמוכה. יתכן שפגיעה בסמכות הנורמטיבית של הדור הראשון היא הגורם לעבריינות הדור השני.
אצל הנערים העבריינים לא נמצאו סימנים של ליקויים פיזיים או פגמים במבנה האישיות אשר עשויים היו לגרום לקשיי ההסתגלות ולעבריינות. אך נמצא קשר ברור בין עבריינותם לבין התפוררות המשפחה, הזנחה על ידי אבות מתוסכלים מבחינה חברתית ואמהות העובדות על מנת לשאת בעול פרנסת המשפחה.
עקומת הפשיעה של בני העולים מתחילה לעלות בין שנתיים לשלוש שנים לאחר העלייה, מגיעה לשיא בתוך חמש עד שש שנים ואחרי כן מתחילה ירידה משמעותית זו מעידה על הסתגלות יחסית לתנאי החיים בחברה הקולטת.

ועדת אגרנט: ועדה זו בדקה את שיעורי עבריינות הנוער בין השנים 1951-1953.

הוועדה מצאה כי שיעורי העבריינות אצל בני המזרח גדולה בהרבה משיעורי העבריינות אצל יוצאי אירופה. מסקנה זו התייחסה גם לוותיקים ולא רק לעולים החדשים. קביעת הוועדה מתבססת על כך שתהליך ההתערות החברתית אצל ילדי ארצות המזרח כרוכה בקונפליקטים פנימיים וחיצוניים הגורמים בין היתר לעבריינות. כתוצאה מכך הם עלולים לפתח רגשי נחיתות, וככל שרגשות אלו גדלים הסיכויים להפוך לעבריינים גדלים. עבריינותו של בן עדות המזרח מתרבה ככל שהוא נמצא בארץ זמן רב יותר.

לעומת זאת הנער בן יוצאי ארצות אירופה נוטה להסתגל מהר יותר ולכן נוטה פחות לחפש תחליפים א-סוציאליים. ככל ששהותו בארץ ארוכה יותר כך מתמעטים סיכוייו להפוך לעבריין.
כאשר קבוצות רבות בעלות רקע תרבותי שונה מהגרות לארץ מסוימת עלולה הפגישה ביניהן להביא לידי התנגשות תרבויות בצורה קשה יותר מכפי שהיא בקרב החברה הקולטת גם אם אינה אחידה מבחינה עדתית או תרבותית.

במחקר שעסק בשאלת ההגירה, שינוי חברתי ועבריינות באזור השרון עלו הממצאים הבאים (שוהם ואחרים):
שיעורי פשיעת הנוער יעלו ככל שתעלה רמת העיור בישוב מסוים, וככל שתגדל ההטרוגניות האתנית בישוב.
שיעור הפשיעה הגבוה ביותר נמצא אצל בני הדור השני של העולים שבאו עם הוריהם בגיל מאוד צעיר או שנולדו בארץ מעט אחרי העליה.
ככל שגדול יותר הפער התרבותי בין העולים לבין החברה הקולטת כך גבוהים יותר שיעורי עבריינות הנוער.
שיעור הפשיעה הנמוך ביותר נמצא ביישובים חקלאיים הומוגניים בעלי ליכוד קהילתי, אשר מאפשר לנוער להפנים מערך נורמטיבי המשמש כגדר מפני סטייה ועבריינות.
דירוג המשתנים הקשורים לפשיעת נוער הוא בסדר עולה: הומוגניות, רקע אתני, משך השהות בארץ ורמת העיור.
גיל תחילת הפשיעה אצל עבריינים בני עולים חדשים נמוך במידה רבה מגיל תחילת הפשיעה אצל עברייני נוער בני ותיקים.
סוגי הפשיעה אצל עבריינים בני נוער עולים חמורים פחות באופן ניכר מסוגי הפשיעה שמבצעים בני ותיקים. הראשונים קשורים לרוב בהזנחה וחוסר פיקוח משפחתי בעוד שאצל האחרונים ניתן למצוא סוגים סבוכים יותר של חוסר הסתגלות חברתית וליקויים בחברות בתוך המשפחה.

נמצא כי גם כאשר בודקים את שיעורי הרצידיוויזם העיור הוא הגורם הבולט ביותר.
ההבדלים בין עיר וכפר בעבירות נגד רכוש יהיו גדולים יותר מההבדלים בעבירות נגד גופו של אדם ונגד המוסר. ניתן להסביר ממצאים אלו:
בעיר מתפוררת המסגרת החברתית המשמשת כבסיס לסוציאליזציה ומקום ללימוד ערכים ופיקוח.
היחסים הראשוניים הסגורים וההדוקים בכפר משמשים בלם בפני הפרות חוק וסטייה.
הבלמים הללו משמעותיים יותר כאשר מדובר בעבירות רכוש הנעשות מתוך שיקול למען מטרה מסוימת. לעומת זאת בעבירות נגד גופו של אדם, הן לרוב אקספרסיביות ומבוצעות מתוך התלהטות היצרים ולאו דווקא בעקבות שיקול דעת, לא קיימת ההשפעה של גורם מבקר זה.

עבריינות נוער בקרב ערביי ישראל
אוכלוסיית הכפר הערבי עוברת שינוי מואץ בשל השפעתה הכפולה של התרבות הדומיננטית בארץ:
השפעה של התרבות היהודית, המערבית.
המגע של חברה כפרית מסורתית עם חברה מודרנית ועירונית.
הצעד החשוב ביצירת הקונפליקט נעשה כאשר מתחילה הגירה של פועלים ערביים אל העיר היהודית.
שני משתנים חשובים משפיעים על הערבים העוברים מהכפר אל העיר:
התהליך הכלל עולמי של עיור, חילון ומודרניזציה.
חשיפת האוכלוסייה הערבית לדפוסי חיים של היהודים.

שוהם רהב וסגל ביצעו מחקר אשר ניסה לבדוק את הקשר בין השינויים החברתיים הללו לבין עבריינות. במחקר השתתפו 265 ערבים לאסירים פליליים. שניים מן הגורמים שנבדקו חשובים לענייננו:
מסורתיות לעומת מודרניזציה – גורם המדגיש את קבלת מערכת הסמכויות המסורתית אשר בראשה עומדים ראשי הכפר. כאשר ראש המשפחה הוא בעל השכלה נמוכה נוצרת פתיחות כלפי התרבות הישראלית וזו עשויה לגרום לדחייה של הסמלים והנורמות של תרבות הכפר. ומערכת הערכים הישראלית, הדוגלת בניתוק לא מסוגלת להחליף את המערכת המסורתית. נוצרת ריקנות ערכית. תהליך זה של דחיית התרבות הכפרית ולבין תרבות העיר שטרם נקלטה מביא לידי קליטה של תרבות הרחוב, תהליך זה עשוי ליצור עבריינות ופשיעה.

גורם מעורב, כולל בתוכו ליברליות בעיקר כלפי נשים ומגע עם האוכלוסיה היהודית. (נקרא "פגיעה במסורת" שכן שני מרכיביו של גורם זה מציינים התרסה כנגד המסורת).

הקשר בין גורמי רקע אחרים מגלה שלושה תחומים של מתאמים חשובים:
העבריינים הם לרוב רווקים – מתקשר לטענה שהמבנה המשפחתי מהווה גורם מייצב אשר מונע עבריינות.
נמצא קשר בין מקור הכנסה של המשפחה לבין עבריינות (לרוב הכנסה מקרקעות, רכוש והון).
השכלת ההורים נמוכה יותר בקרב עבריינים.

נמצא קשר מובהק בין מסורתיות ובין עבריינות: שינוי מערכת הנורמות והסמכות של המשפחה והחמולה גורמת לאיבוד הפיקוח החברתי.

ההשערות הבאות הועלו בהקשר של הקשר בין משתני רקע לבין פשיעה:
בעלי המקצועות היוקרתיים יותר ובעלי ההשכלה הגבוהה יותר נתונים פחות להשפעת הקונפליקט, אשר נובעות משינוי חברתי, חילון וחשיפה לנורמות חיצוניות. מכאן ניתן להסיק כי חילון בפני עצמו לא יביא לעימות עם הרקע הקודם.
הפועלים בעיר, בעלי ההשכלה הנמוכה ומקצועות בעלי יוקרה נמוכה, נתונים להשפעה של ההתנגשות התרבותית שכן הם חסרי בסיס נורמטיבי מוצק של האוכלוסיה ברובד הגבוה.
כפריים בעלי יוקרה והשכלה נמוכים חשופים לגורם השלישי – יחסי תרבות הרחוב עם נשים. זה מסביר את שיעור העבירות הגבוה יותר בקבוצה זו. הקבוצה מאמצת את תרבות הרחוב שהיא קרימוגנית מלכתחילה בעקבות איבוד הנורמות והערכים ששימשו חיץ מפני עבריינות ופשיעה בעבר.
בעלי הסטטוס הגבוה יותר באוכלוסיה מסוגלים לבודד את ילדיהם מקונפליקט נורמטיבי גם בתוך המשפחה וגם בתהליך החילון שנעשה באופן איטי ומתון יותר.
מגע בין הערבים ליהודים בסטטוס גבוה יותר אינו גורם לסטייה ולפשע אצל הערבים.

אפליית מיעוטים בבתי המשפט:
ביחס לבני מיעוטים מתקבלות החלטות מחמירות יחסית בכל הדרגים של בית המשפט הפלילי.
חלק מן ההבדלים בהחלטות נעלמים כאשר מבקרים כמה משתני רקע: חומרת העבירה, העבר הפלילי וגיל הנאשם.
ההשערה שהועלתה בהקשר זה היא שהיחס לעבריינים ערביים צעירים יהיה חמור יותר מהיחס לעבריינים יהודיים.
מבחינת פרסומי שירות המבחן לנוער עלו הדברים הבאים:
אחוז הזיכויים של צעירים ערביים גבוה מאחוז הזיכויים של צעירים יהודיים, מכאן משתמע כי יותר צעירים ערביים מובאים לבית המשפט כאשר ההאשמות נגדם אינן מבוססות.
צעירים ערביים מקבלים יותר המלצות להחמיר מאשר להקל עמם מקציני המשפט שלהם ביחס ליהודים.
בתי המשפט לנוער מקבלים החלטות מחמירות יותר בנוגע לערבים צעירים מאשר ליהודים אמנם ההבדלים כאן קטנים מאשר ההבדלים של קציני המבחן.
לא ניתן לתלות את ההחמרה של קציני המבחן ובתי המשפט בחומרת עבירותיהם של הצעירים הערביים, להיפך נראה כי עבירותיהן חמורות פחות משל הצעירים היהודיים.
ההסבר לכך שקציני המבחן מחמירים עם אותם צעירים ערביים הוא לא בעקבות אפליה מאחר וקציני המבחן של הצעירים הערביים הם גם כן ערביים. על מנת להסביר את ההבדלים נשלחו שאלונים לקציני המבחן הערביים והיהודיים. ניתוח התוצאות הראה כי עמדותיהם של קציני המבחן דומות.

מודל ההסתגלות לחברה הקולטת
בהנחה שליכוד חברתי הוא תהליך קובע בהסתגלות לחברה קולטת ניתן לנסח שני שלבים:
הפנמת הנורמות של החברה הקולטת
ציות לנורמות אלה.
תהליך זה של הסתגלות נקבע על ידי שלושה משתנים הקשורים בדימוי העצמי והחברתי של העולה:

הדימוי העצמי הממשי – האופן שבו רואה את עצמו העולה הלכה למעשה
הדימוי העצמי האידיאלי – איך שהיה רוצה לראות את עצמו
הדימוי החברתי הממשי – הדימוי הנתפס והמועבר אל העולה על ידי קבוצות שונות בחברה הקולטת.
הדימוי החברתי האידיאלי – האופן שבו היו רוצות אותן קבוצות לראות את העולה והן דואגות שציפיות אלה יעברו אל העולה.

אי התאמה בין קטגוריות אלה יוצרת דפוסי אי הסתגלות:
דחיית החברה: מצב בו החברה הקולטת דוחה את העולה לאור פער הקיים הדימוי העצמי האידיאלי לבין כושרו וכישוריו הריאליים של העולה.
פער טכני: נוצר כאשר תפיסתו של העולה את מקצועו שונה מתפיסתן של הרשויות בחברה ביחס למקצוע ודרכי ביצועו.
ציפיות יתר – תוצאה של פער בין התדמית האידיאלית של ערכה של קבוצת עולים מסוימת לחברה הקולטת לבין המציאות כפי שתופסים אותה העולים עצמם.
המעטה עצמית ותחושת נחיתות – העולה תופס את עצמו בדרך מסוימת בעוד שהחברה הקולטת רואה אותו באופן שלילי ושונה מאיך שהוא רואה את עצמו.
קונפליקט אידיאולוגי – הדרך שבה מגדיר את עצמו העולה (למשל האופן שבו מגדיר העולה מה הוא ציוני), שונה מהאופן שבה מוגדר הדבר בארץ הקולטת.
אכזבה – עלולה להתגלות כאשר הציפיות של העולים הן מעל ומעבר למה שקיים בחברה הקולטת.
המשתנה השני הוא קבלת העולה בעיני החברה הקולטת. הסיבה מאחורי הגירתו של העולה. בין החלטה חיובית לשלילית (האם הגיע בגלל אידיאולוגיה או שמא מכיוון שגורש מארצו הקודמת). וכן בין רצף הבחירה על ידי הארץ הקולטת, בחירה הישגית וחיובית (כושר, הכשרה מקצועית), ובחירה שלילית ושיוכית (רקע אתני, צבע, דת). מודל זה מאפשר דירוג של קבלת העולה בחברה הקולטת, הנע בין רמת הקבלה הנמוכה ביותר (החלטה חיובית של העולה ובחירה שלילית של החברה הקולטת) ובין קבלה מרבית (החלטה חיובית של העולה ובחירה חיובית של החברה).

דחיית העולה את החברה הקולטת ומוסדותיה. סלין מונה שני גורמים עיקריים העשויים לגרום לקונפליקט של נורמות:
שינוי נורמטיבי כמו בתהליך המודרניזציה של חברה מסורתית.
וקליטת הגירה בחברה.
הקונפליקט בקרב קבוצות של עולים מחברות מזרחיות ומסורתיות מתרחש במגע עם הקבוצות הקולטות, בעלות התרבות המערבית בעיקרה. חברות אלה משתנות במהירות תוך כדי שהם נקלטות בחברה החדשה, התהליכים של קליטה, מודרניזציה וחילון תורם ליצירת קונפליקטים רבים. רפאל פטאי מונה ארבעה מאפיינים של החברה המזרח תיכונית:
משפחתיות – חלק ניכר מחיי היומיום מתרחשים במסגרת המשפחה ומקבלים משמעות בהתאם לתרומתם לחיי המשפחה. החינוך המערבי אשר דוגל בהבאת הנוער לעצמאות אישית וכלכלית נוגד את מטרות המשפחה המזרחית.
יחסים אישיים – רוב היחסים הבין אישיים בתרבות זו מבוססים על ההנחה של היכרות, אינטימיות ויחסים מיוחדים בין שני הצדדים. קליטת העולים שנעשתה בעיקר על ידי ממלאי תפקידים במנגנון מנהלי לא נתנה מקום להתפתחות יחסים אישיים ובכל זעזעה את איזונה של הזהות העצמאית של העולים.
אסתטיקה וביטוי אישי – בתרבות זו כל כלי הוא מעשה ידי אמן, מיוצר באופן אישי ושימת לב לפרטים. תרבות המערב לעומת זאת היא אינסטרומנטלית ולא מתייחסים בה לחפצים מעבר לשימוש בהם. זה מעמיד את האמן בעמדה נחותה מבחינת כושר תחרות כלכלית.
דת – מאפיין זה משפיע על כל תחומי החיים. לעומת זאת השקפת החיים המערבית היא חילונית בעיקרה. אפילו כאשר אדם אדוק בדתו אין זה בהכרח משפיע על שיקוליו ואורח המחשבה שלו בתחומי חיים אחרים.

נתוני עבריינות העולים בין 91 ו-98 מלמדים כי יש גידול מתמיד בשיעורי העבריינות בכלל ושל מהגרים בפרט. קיימות שתי פרשנויות לממצאים אלו:
יתכן כי הגידול נובע מגידול כללי באחוז כלל העולים. אם נקבל את הפרשנות הזו נגיע למסקנה כי אין שוני בין עבריינות מהגרים לבין עבריינות ילידי הארץ, וכי שתי הקבוצות מגיבות לתהליכים כלל חברתיים אחידים יחסית בתרבות הישראלית. הקושי בהסבר זה הוא שידוע לנו כי יש הבדל בין סוגי העבירות שמבצעים מהגרים ללא מהגרים.
או ייתכן כי מדובר ברמזים התומכים בהשערת העבריינות המוגברת של מהגרים. אם נקבל את השערה זו, ניתקל בקושי אחר והוא שאחוז העבריינים העולים זהה לאחוז העולים בקרב האוכלוסיה היהודית. מכך עולה כי אין ייצוג יתר של עבריינים בקרב האוכלוסייה המהגרת (על אף שכאן יש גם את עניין הדור הראשון והשני שדיברנו עליו מקודם ואם יחלקו את הנתונים לפי דורות אולי יתקבלו ממצאים שונים).

יש לשים לב לשני תהליכים נוספים הפועלים ולעתים גם משפיעים, בעיקר בטווח הארוך, על העולים לארץ:
שנות החמישים והשישים היו שנות עלייה אינטנסיבית של אוכלוסיות שהגיעו מעיראק, מצפון אפריקה וארצות נוספות, רק מעטים הגיעו מארצות המערב. תהליכי הקליטה של העולים הללו ושל המזרחיים בפרט, בוצעו בתנאים הקשים של קום המדינה בחלק מהעולים נוצר מטען רגשי שלילי עקב התנאים והיחס השלילי כלפיהם, ואלו פגעו בדימוי העצמי שלהם. גם היום, לאחר שני דורות, עדיין קיימות ביניהם תחושות קשות ואף כאב ועוינות כלפי המנהיגות שקלטה אותם וכלפי המגזרים האשכנזיים שהתנשאו מעליהם ואבותיהם.
התהליך השני הוא ב"שבר האבולוציוני". התרבות הישראלית מושפעת מהתרבות המערבית והאמריקאית, המתאפיינת בדינמיות, מתירנות, שינוי, פירודיות, תחרות והישגיות. לעומת התרבות המזרחית הדוגלת בצניעות, החיים האיחודיים והמשפחתיים, תחושה של כבוד, חיים של קביעות ולא של שינוי. חיים של דת ומסורת. התנגשות בין שתי התרבויות הללו גורם להתנגשות המובילה להסתגרות או למרד.

החברה הישראלית תגמלה את אלו שהיו מוכנים להשתלב בתוכה ולהיות כמוה בתנאי שיסוו את ההבדלים המייחדים אותם. אך לא כולם היו מוכנים לעמוד בדרישות הללו.
משיעורי הפשיעה בקרב הדור השני של עולי חבר המדינות ואתיופיה עולה כי הנתונים שלהם גבוהים בהרבה מפשיעת בני נוער וותיקים.
מדאיגה במיוחד פשיעת בני הנוער האתיופים, ששיעורי הפשיעה אצלם גבוהים בהרבה בהשוואה לוותיקים ולחבר המדינות. הסבר אפשרי לכך הוא שאוכלוסיית העולים מחבר המדינות הדוקה יותר ושומרת על תרבותה. עולי חבר המדינות גאים בתרבותם והם מעריכים אותה יותר מהתרבות של ארץ הקליטה. העולים של חבר המדינות כבר התבססו בארץ והם מהווים אוכלוסיה קולטת לאלו שעלו בהמשך והיו עבורם גורם מייצב. זו הסיבה לכך ששיעור הפשיעה בקרב חבר המדינות נמצא בירידה בשנים האחרונות. לעומת זאת האוכלוסייה האתיופית עברה תהליכים של השפלה וריטוש המסגרת המסורתית על ידי האוכלוסייה הקולטת. ובעקבות כל אלה חיפש הנער האתיופי חלופה ברחובות תל אביב אשר הביאה את אותם הנערים למגע עם דפוסי סטייה ופשיעה.
עבריינות הרכוש של הצעירים הולכת וגדלה ככל שהשהות בארץ מתארכת.
אצל עולי אתיופיה עבריינות נגד גוף ונגד הסדר הציבורי דומה במימדיה לעבריינות רכוש. אצל צעירי חבר המדינות העולים גבוהה יותר עבריינות הרכוש. דבר זה עשוי להצביע על כך שהעבריינות של העולים מאתיופיה היא כוללנית וחסרת הבחנה ומופנית כלפי כל המערכת הנורמטיבית בעוד שאצל עולי חבר המדינות העבריינות מתייצבת ונוטה להדמות לשאר האוכלוסייה. אפשרי שזה בעקבות מערכת היחסים בתוך המשפחה וכן אפשרי כי זה בעקבות הכנת הקרקע על ידי גלי העלייה הקודמים מחבר העמים.

חזרה אל: סיכום הספר הלבן בקרימינולוגיה